מחבר: Extra Digital

אמרה זו, המתחרזת בסינית (bu qi bu chou, huo dao baitou), טומנת בחובה הצצה לתפיסתה של הרפואה הסינית לגבי הקשר שבין רגשות לבריאות. על פי התיאוריה של הרפואה הסינית, כל רגש ורגש מקושר לאיבר מסוים בגוף, יכול להשפיע על תפקודו של אותו האיבר, ובאותו האופן הרגש גם יכול להיווצר, להתגבר או להיחלש כתוצאה ממצבו של אותו האיבר. בהקשר זה חשוב לציין שכאשר הרפואה הסינית מדברת על איברים, מדובר למעשה על מערך אנרגטי שלם אשר אינו חופף לאיבר הפיזי אותו אנחנו מכירים מהאנטומיה ומהפיזיולוגיה המוכרת במערב. על מנת להבין טוב יותר את כוונת האמרה הנ"ל, נסביר את המשמעות המיוחסת ברפואה סינית לרגשות הללו:

כעס מפריע לזרימה התקינה של הצ'י בגוף, ופוגע בכבד שתפקידו לדאוג לזרימה החופשית של הצ'י. כאשר ברפואה הסינית מדברים על כעס, אזי מכלילים בכך בדרך כלל גם שלל רגשות נוספים היוצרים אפקט דומה, למשל תסכול, עצבנות, זעם, עוינות, מירמור. וכן כעס מודחק, וגם כל רגש מודחק באופן כללי.

דאגה פוגעת בטחול, איבר אשר ברפואה הסינית מהווה נדבך עיקרי ממערכת העיכול, ולכן מהווה את יצרן האנרגיה של הגוף. מבחינה נפשית, הטחול אחראי על האינטליגנציה, על היכולת לשמור על ריכוז ועל היכולת להפיק תועלת מנטאלית ממידע הנקלט על ידי החושים שלנו. דאגה פוגעת ביכולת הריכוז, וכן תוקעת את זרימת הצי' (נתקעים במחשבה מסוימת ולא מצליחים לעבור הלאה) ולכן מחלישה את הטחול. בנוסף, דאגה גם לא מאפשרת חשיבה מסודרת ונקייה, כלומר גם כן מדובר בפגיעה בטחול אשר אחראי על האינטליגנציה. כאשר ברפואה סינית מדברים על דאגה, אזי מכלילים בכך גם הרהורים מרובים, אשר גם הם פוגעים בטחול באופן דומה.

כל רגש לא מאוזן, כלומר רגש במינון או בעוצמה מוגזמים ישפיע על הגוף: צער, אבל, ועצב על הריאות, פחד וחרדה על הכליות, שמחה מוגזמת על הלב.

כולנו התחנכנו על האמונה שפירות הם מזון בריא, ושכדאי להרבות יחסית באכילתם. האמרה הסינית המובאת כאן אומרת שפירות הם אכן בריאים, אבל חשוב מאוד לגוון ולאכול סוגים שונים של פירות. פעמים רבות, כאשר בסינית רוצים לומר "הרבה", אומרים "מאה", וכאשר רוצים לומר שמשהו טוב, אזי משייכים אותו לאלים או לשמיים, ומכאן השימוש במילים "מאה" ו- "להפוך לאל".

תהליך העיכול של המזון מתבצע בגופנו בטמפרטורה גבוהה יחסית (36-37 מעלות צלסיוס לערך), בדומה לשאר התהליכים המתבצעים בגופנו. לפיכך, על פי הרפואה הסינית, המזון אותו אנו צורכים צריך להיות גם כן מחומם לטמפרטורה דומה לכל הפחות, על מנת שהגוף לא יצטרך להשקיע מאמץ רב בחימום המזון לפני שבכלל הוא יכול לעכל אותו. מסיבה זו כמעט כל המזון שהסינים צורכים עובר איזשהו סוג של חימום- בישול, אפייה, חליטה, אידוי, הקפצה, טיגון, וכו'. גם פירות לא מתחמקים מדין זה ופעמים רבות יאכלו רק לאחר שעברו בישול כזה או אחר.

כאשר אנחנו מדברים על פירות, חשוב לזכור שפירות רבים הינם מתוקים ואפילו מתוקים מאוד, וכיוון שעל פי הרפואה הסינית יש לצרוך מעט מאוד מזונות שהם מתוקים במיוחד, מנת פרי צריכה להיות מנה מאוד מצומצמת של פרי אחד או אפילו פחות. הרפואה הסינית ממליצה על מזונות אחרים כאשר מדברים על מתוק- אורז ודגנים שונים אחרים, בטטה וירקות עמילניים אחרים, למשל.

אספקט נוסף לגבי תזונה בכלל על פי הרפואה הסינית המובא באמצעות אמרה זו הוא החשיבות שבתזונה מגוונת באופן כללי. סוגים שונים ומגוונים של מזון מכילים תכונות אחרות ורכיבים אחרים, ורק כאשר אנחנו מגוונים עד כמה שניתן את התזונה אנחנו יכולים ליהנות מהיתרונות הגלומים בכל אחד ואחד מהסוגים השונים והרבים של המזונות.

כפי שניתן ללמוד מהאמרה המובאת כאן, הרפואה הסינית מייחסת חשיבות רבה לתזונה שלנו. לכאורה, חשיבותה של התזונה ברורה וידועה לכל בר דעת, אך בפועל, כה רבים מאיתנו לא מצייתים לאמרה זו ומזניחים את תזונתנו בתרוצים שונים ומגוונים. אולי אחת הסיבות לשכיחותה של הזנחה בעניין זה היא שההשפעה של תזונה הינה השפעה הדרגתית ומצטברת, ופעמים רבות עובר זמן מה עד שניתן להבחין בתוצאותיה של תזונה כלשהי על גופנו. על פי ההבנה של הרפואה הסינית, התזונה חובשת שני כובעים: מצד אחד תזונה נחשבת לאחד מהגורמים למחלות, ומצד שני נחשבת לאחת מדרכי הטיפול במחלות. לא ניתן להמנע ממזון, מכיוון שכל עוד אנחנו חיים אנחנו צורכים מזון כזה או אחר, לפיכך, מזון שאינו מתאים לנו יהפך לגורם למחלות.

מצד שני, מזון שכן מתאים לנו יהיה באופן טבעי טיפול לכל מחלה. כאן עולה השאלה, איזה מזון עלינו לצרוך? מה מתאים לנו? מה בריא? לאורך השנים וגם היום חדשות לבקרים, מוצעות שיטות תזונה שונות, מתפרסמים מחקרים על מזונות שונים, אשר יכולים להציע דבר והיפוכו, כך שהאדם ההדיוט מרגיש לעיתים מבולבל. ברצוני להתייחס לשיטת התזונה הסינית, שיטה אשר מיושמת בהצלחה כבר אלפי שנים, והיא קלה להבנה וליישום. העקרון הראשי של השיטה, בדומה לשאר הטכניקות של הרפואה הסינית, הוא התאמה אישית. יש להתאים את התזונה לכל אדם, על פי האבחנה הסינית שלו. עקרון נוסף הוא תפיסת האנרגטיקה. על פי עקרון זה, לכל חומר, ובכלל זה לכל מזון, יש תכונה הנקראת אנרגטיקה. מזון יכול להיות בעל אנרגטיקה חמה, חמימה, קרה, קרירה, או ניטראלית. כשהכוונה באנרגטיקה היא האופי של המזון, ללא תלות בטמפרטורה בה הוא נמצא. למשל ניתן לחשוב על פלפל חריף אשר בכל מקרה הוא ייצור בגופנו תחושה של חום, גם אם נאכל אותו קפוא.

מכאן קלה הדרך להבין שעבור אדם הסובל מקור, מזון בעל אנרגטיקה קרה או קרירה יהווה גורם למחלה, ולפיכך כדאי לו להמנע ממזונות כאלו ובמקומם לצרוך מזונות מחממים. לאורך השנים הארוכות ששיטה זו נמצאת בשימוש, כל המזונות המסורתיים הוגדרו ומוינו לפי האנרגטיקה שלהם. נוסף על האנרגטיקה הטבעית, ניתן להשפיע על תכונותיו של המזון באמצעות שיטות שונות של הכנה- בישול, אפייה, הקפצה, חליטה, החמצה, טיגון וכו'. כל שיטת הכנה תשפיע על תכונותיו של המזון. גורם חשוב נוסף הנלקח בחשבון הוא טעמם של המזונות – מזון יכול להיות חמוץ, מתוק, מר, חריף, או מלוח, כאשר לכל אחד מהטעמים יש השפעה שונה על הגוף. לפיכך, לכל אדם יש להתאים תזונה באנרגטיקה המתאימה למצבו, בשילוב הטעמים המתאים לו, וכן בהתאמה של שיטות הבישול למזונות המתאימים.

הקיסר הידוע טאיזונג המשיל את העם למים ואת הקיסר לסירה, באמרתו המובאת כאן. במהלך השנים השימוש באמרה התרחב לתחומים אחרים בהם אותו הגורם יכול להיטיב אך גם להזיק.

תחום אחד בו אני נתקל לעיתים תכופות באמת שבאמרה הזו הוא תחום השימוש בצמחי מרפא. צמחי מרפא נחשבים (ובצדק) למוצרים טבעיים, וככאלה הם מיד מקבלים "תווית" של מוצר בריא. עד כאן הכול בסדר, כי צמחי מרפא אכן עשויים לסייע לבריאות, אולם הקושי מתעורר בחוסר ההכרה בכך ששימוש לא נכון בצמחי מרפא עלול להיות מזיק באותה מידה בה שימוש נכון ומושכל יכול להיות מועיל לבריאות, ושלא כל מה שמוגדר כטבעי הוא אכן בריא, וגם מה שכן מוגדר כבריא – השאלה היא בריא למי? ובריא באיזה אופן?

ניקח לדוגמא את אחד מצמחי המרפא הסיניים הנפוצים ביותר בשימוש עממי בארץ ובעולם: שורש האסטרגלוס (Radix Astragali Membranaceus), או בשמו הסיני huang qi. לפי מידע הזמין ברשת האינטרנט באתרים של חברות ויטמינים, תוספי תזונה, וצמחי מרפא, שורש האסטרגלוס משמש לחיזוק מערכת החיסון, לטיפול בשפעות, הצטננות, זיהומים, אסתמה ועוד. מדובר בהתוויות מאוד כלליות, ועל פיהן ניתן להסיק שהצמח יהיה מועיל ללקיחה כל הזמן – כאשר בריאים על מנת לחזק את מערכת החיסון, וכאשר חולים בשפעת או וירוסים שונים על מנת לטפל במחלה, וכן לטיפול באסתמה.

על פי הרפואה הסינית, ממנה מגיע הצמח, מדובר בצמח המשויך לקטגוריית הצמחים מחזקי הצ'י, ונחשב לאחד הצמחים החזקים ביכולתם לחזק את אנרגיות הגוף עם השפעה מיוחדת על החלק של מערכת החיסון אשר נקרא ברפואה הסינית wei qi (צ'י מגן), הפונקציה השומרת על הגוף מפני חלק מהזיהומים. לכן, יהיה זה צמח מתאים, בשילוב עם צמחים נוספים, לטיפול במצבים של התקררויות תכופות וחוזרות, כאשר יש לקחת את הצמחים בין מחלה אחת לשנייה או כל הזמן, כאשר מדובר במצב של מחלה שלא ממש עוברת לגמרי. הצמח גם מתאים למצבים של הזעה ספונטאנית וחולשה כללית עם קוצר נשימה. במצב של התקררות, או שפעת של ממש, לעומת זאת, האסטרטגיה הטיפולית הנאותה על פי הרפואה הסינית הינה קודם כל לסלק את ההשפעה הפתולוגית באמצעות יזוע קל ו-"שחרור החיצון" (הדרך לשפעל את המערכת החיסונית ולאפשר לגוף להתגבר על המחלה). לקיחת אסטרגלוס בשלב זה עלולה "לכלוא" את המחלה בגוף ולגרום להחמרתה. לאסתמה, על פי הרפואה הסינית, יש אבחנה מבדלת רחבה למדי, כאשר השימוש באסטרגלוס יתאים רק במקרים בהם מדובר בקוצר נשימה על רקע של חולשה של הצ'י. במקרים בהם הגורם לאסתמה הוא ליחה, למשל, שימוש באותו הצמח עלול להחמיר את קוצר הנשימה.

לסיכום ניתן לומר כי לצמחי המרפא יכולה להיות השפעה מיטיבה מאוד על הבריאות, כאשר השימוש נעשה על ידי מטפל ברפואה סינית מוסמך ובהתאמה אישית למצב המטופל, אולם בשימוש לא מקצועי עלולים להחמיר את הבעיה או אף לגרום לבעיות נוספות.

מעבר למוסר ההשכל של אמרה זו, שכל דבר יש לעשות במידה, שלעיתים כל המוסיף גורע ולא כדאי להגזים, אמרה זו רלוונטית במיוחד לגבי עניין התזונה בכלל, והטעמים השונים בפרט.

הרפואה הסינית מחלקת את כל צמחי המרפא והמזונות לחמישה טעמים עיקריים: מתוק, חמוץ, מר, מלוח, וחריף. לכל טעם יש תכונות הייחודיות לו, ולפיכך על פי הטעם (או מספר טעמים שיש לאותו המזון) ניתן לקבוע הרבה מתוך הפעילות שתהיה לאותו מזון או צמח על האדם האוכל אותו.

הטעם החמוץ – משויך לכבד, בעל אופי מכווץ, ולכן צמחים ומזונות חמוצים יכולים להתאים במצבים של שלשולים כרוניים, הזעות, שיעול כרוני, דימום וויסתי רב או ממושך, הפרשות ווגינאליות, ועוד.
הטעם המר – משויך ללב, בעל אופי מייבש לחות, מקרר חום, ומוריד. צמחים ומזונות מרים יכולים להתאים במצבים של לחות, ליחה, וחום, למשל במצבים של עצירות בגלל חום או לחות, הפרעות עיכול שונות הקשורות בחום או בלחות, שיעול, אסטמה, ועוד.

הטעם המלוח – משויך לכליות, בעל אופי המרכך נודולות, מאסות וגושים קשים, וכן מלחלח. צמחים ומזונות מלוחים יכולים לכן להתאים במצבים של עצירות קשה, מאסות ביטניות, גוייטר (נפיחות בצוואר הקשורה לבעיות בבלוטת התריס), נפיחויות שונות ועוד.

הטעם החריף – משויך לראות, בעל אופי מפזר ומניע את הצ'י. צמחים סיניים ומזונות חריפים יכולים לכן להתאים במצבים שבהם רוצים לעורר הזעה, למשל במצב של התקררות, מצב בו אנו רוצים לטפל על ידי יצירת הזעה קלה. כמו כן הטעם החריף מתאים במצבים בהם רוצים ליצור תנועה של הצ'י והדם בגוף, ולכן יתאים במצבים של כאב ואי נוחות עקב תקיעות. כדאי לשים לב שהטעם החריף המשויך לראות אינו החריף המורגש בגרון (כמו פלפל חריף) אלא חריף המורגש באף, כמו במקרה של חרדל, חזרת, וואסאבי וכדומה.

הטעם המתוק – משויך לטחול, מחזק את הצ'י של הטחול, ולכן יחזק את האנרגיה של הגוף. צמחים ומזונות מתוקים יכולים לכן להתאים במצבים של חוסר, חולשה, תשישות, שלשולים כרוניים, חולשה בגפיים, וכן יכול להפיג כאבים ספסטיים. כדאי לשים לב שכשהסינים דיברו על טעם מתוק הם דיברו על הטעם של דגנים, אורז, בטטה וכו', לא על הטעם של סוכר! מעט מתוק יחזק, יותר מידי מתוק יגרום ללחלוח ולבסוף להחלשה.

בנוסף לחמשת הטעמים העיקריים הנ"ל, קיימות שתי תכונות טעם נוספות המשפיעות גם הן על אופיו של המזון או הצמח, ונכללות על פי רוב גם הן תחת הטעם המתוק:
טעם תפל – משתן, מנקז לחות, שכיח בפטריות.
טעם ארומאטי – יש יאמרו שמדובר יותר בריח מאשר בטעם – בעל יכולת לפוגג לחות, לחדור דרך הלחות, לעורר את הטחול.
בנוסף לתכונה של טעם אחד או יותר, לכל מזון או צמח יש תכונה נוספת הנקראת אנרגטיקה- צמח יכול להיות חם, חמים, קר, קריר, ניטראלי. כשהכוונה באנרגטיקה היא האופי של הצמח, ללא תלות בטמפרטורה בה נמצא הצמח. למשל ניתן לחשוב על פלפל חריף אשר בכל מקרה הוא ייצור בגופנו תחושה של חום, גם אם נאכל אותו קפוא.
לפיכך, ישנם צמחים חמימים ומרים, וכן צמחים קרירים ומרים, ולכן החמימים ומרים יתאימו לטיפול במצבים בהם יש קור ולחות, ולעומתם הקרירים והמרים יתאימו למצבים בהם יש חום ולחות וכן הלאה.

אמרה סינית משעשת זו מציגה אמנם בצורה יפה את יחסי הכוחות בין בני זוג במשפחות רבות, אולם ברצוני להתייחס הפעם במדור זה לעניין הצוואר, ובמיוחד לכאבי צוואר.

כאבי צוואר הם תלונה שכיחה מאוד בקליניקה היום. כאשר אדם מתלונן על כאבי צוואר כרוניים מומלץ קודם כל לפנות לברור אצל אורטופד. במידה ואין ממצאים משמעותיים, אבל גם במידה ויש, כדאי לקחת בחשבון שבעיות שלכאבי צוואר הנובעים מהחזקה לא נכונה של הצוואר שכיחות מאוד, במיוחד בקרב אנשים המבלים מספר שעות מידי יום מול מסך המחשב. פעמים רבות מסך המחשב ממוקם נמוך יותר או גבוה יותר מגובה העיניים, דבר אשר גורם לכיפוף של הצוואר. כיפוף זה, כאשר הוא נעשה לאורך שעות, כפי שקורה רבות בעבודה משרדית, עלול ליצוא לחץ על הדיסקים הבין חולייתיים בצוואר, דבר אשר לאורך זמן עלול לגרום לבליטות דיסק שיתבטאו בכאב. כמו כן כיפוף הצוואר יגרום לכיווץ של השרירים בצוואר אשר צריכים להתאמץ על מנת לשמר את הכיפוף, דבר אשר ימנע אספקת דם תקינה למקום וכתוצאה מכך יגרם כאב. באותו עניין יש לשים לב שכאבי צוואר יכולים לנבוע גם מתפיסות של שרירים בכתפיים ומבעיות אחרות באזור. כאבי צוואר הנובעים מתפיסות של הכתפיים עקב תנוחת עבודה שגויה מול מחשב הינם בעיה נפוצה גם כן- הדבר שכיח כאשר המקלדת ממוקמת גבוה מידי. יש למקם את המקלדת באופן שלא יהיה צורך להרים את הידיים על מנת להגיע אליה, כך שהכתפיים יישארו רפויות ולא יצברו מתח מהרמה מתמדת שלהן עקב הרמה של הידיים אל המקלדת.

עבודה במשך שעות באותה תנוחה מהווה מאמץ לגוף, שכאשר נעשה בעקביות יום אחרי יום יכול לגרום להתפתחותן של בעיות שלד-שריר רבות. לכן, חשוב לקום, להניע את המפרקים (כולל את הצוואר), ולהימתח בכל חצי עד שלושת רבעי השעה. מומלץ גם לעשות חימום למפרקים לפני תחילת העבודה על המחשב, ממש כאילו יש בכוונתנו לבצע אימון.

באם כל העצות הפשוטות הללו לא עוזרות, או כאשר הנזק כבר נעשה, מומלץ לעשות טיפול בדיקור סיני, טיפול שהוא מאוד יעיל לכאבי צוואר, גם כאשר הם נובעים מבלט או פריצת דיסק, התנוונות של החוליות וכו', הקלה בתלונות אלו מורגשת בדרך כלל בתוך זמן קצר יחסית מתחילת הטיפול בדיקור סיני.

כולנו מכירים את המצב בו צעירים רבים מתלוננים על עייפות ובמיוחד קושי לקום בבוקר, לעומת מבוגרים המתלוננים על קשיים בשינה. מעבר לכך, אמרה זו, כמו גם אמרות סיניות נוספות, מתייחסת לגיל שלושים כאל מעין גבול בין גיל הילדות – בגרות, לבין תחילת ההזדקנות. אמרה סינית זו דומה לאמרה אותה ציטטתי בעבר האומרת: "לפני גיל שלושים האדם מחפש את המחלה, אחרי גיל שלושים המחלה מחפשת את האדם". גיל שלושים לא נחשב בימינו, וגם לא בעבר בסין, לגיל מבוגר, אך למרות זו קיימת ההתייחסות הזו. נשאלת השאלה, מדוע אם כן דווקא גיל שלושים? על מנת לענות על השאלה הזו, אסביר תחילה מעט לגבי מושג חשוב בתחום של רפואה סינית אשר קשור מאוד לעניין הגיל- מושג הנקרא ג'ינג.

על פי הפילוסופיה של הרפואה הסינית, ג'ינג (jing, בסינית "תמצית", או לעיתים מתורגם "תמצית החיים") הינו חומר פיזי המאוחסן בכליות ומהווה את החומר המרוכז ביותר בגוף. הג'ינג הינו המקור לכל המבנה הפיזי של האדם. הג'ינג נוצר מאלמנטים מולדים אותם אנחנו מקבלים מהורינו, ומאוד דומה מהבחינה הזו לרעיון המודרני של גנטיקה ו-DNA. בנוסף לחלק המולד, הג'ינג גם מופק במשך החיים מהמזון אותו אנו אוכלים. הג'ינג ממלא תפקיד חשוב ביותר בהתפתחות ובגדילה של האדם, וכן בהתבגרות המינית, בהתעברות, בהריון, ובמחזור הנשי. בנוסף, הג'ינג הוא מרכיב חשוב ביצירת והתפתחות המח, ביצירת מח העצם, השיניים, השיער והדם. החלק המולד של הג'ינג נחשב לחלק חשוב ביותר מכיוון שהוא לא ניתן לחידוש. נאמר שכל אדם נולד עם כמות מסוימת של ג'ינג שלא ניתנת להגדלה. בכל פעולה שאנחנו עושים בחיים אנחנו עושים גם שימוש מסוים בג'ינג. לכן, ככל שהשנים עוברות והאדם מזדקן, כמות הג'ינג הולכת ויורדת, עד שהיא נגמרת לחלוטין עם תום החיים, כאשר הירידה בתפקודו של האדם מקבילה בהרבה מקרים להחלשות הג'ינג. הג'ינג גם קובע את חוזקו המבני, הגופני, הקונסטיטוציונאלי של האדם. החלק של הג'ינג המופק ממזון, בניגוד לחלק המולד, ניתן בהחלט להגדלה ולצבירה, ומאוד מושפע מאיכות המזון אותו אנחנו אוכלים, כאשר ישנם מזונות מסוימים הנחשבים ל"מחזקי ג'ינג".

האמרה הסינית "אל תשתמש בגרזן על מנת לסלק יתוש ממצח חברך" מבטאת בצורה יפה מצב שאנו נתקלים בו הרבה פעמים ברפואה המערבית המודרנית, כמו גם בסוגים שונים של רפואה משלימה.
על פי מחקרים שונים, אחוז גבוה מהחולים שמתים בבתי חולים לא מתים מהמחלה שהייתה הגורם לאשפוזם, כלומר הם מצאו את מותם בגלל סיבות שונות הקשורות בטיפול הרפואי. דוגמאות:

• חיידקים עמידים האופייניים לבתי חולים – כאן ה"גרזן" הוא עצם השהייה בבית החולים, המהווה מצב מסוכן לחולים קשישים וחלשים רבים. לפעמים, כדאי לעשות כל מאמץ כדי להימנע מאשפוז בבית חולים, כמובן בתנאי שלא מסכנים חיים בכך שלא מתאשפזים.
• אינטראקציות בין תרופות שונות המעוררות תגובות קשות, או שסותרות אחת את פעילותה של השנייה – תופעה נפוצה בקרב חולים קשישים הנוטלים מספר גבוה של תרופות, לעיתים רבות תרופות שונות נרשמות על ידי רופאים שונים כאשר אין גורם מפקח אחד אשר בודק האם כל התרופות מתאימות ללקיחה במקביל. ה"גרזן" נוצר כאן משילוב של מספר תרופות יחדיו.
• תופעות לוואי קשות של חלק מהתרופות ומהטיפולים – אולי הסיבה המוכרת ביותר, ניתן למנות תחת הגדרה זו טיפולים כימותרפיים, רדיותרפיים, שימוש בסטרואידים, שימוש באנטיביוטיקה ועוד.

בנוסף לטיפולים של הרפואה המערבית, ניתן למצוא את התופעה של "שימוש בגרזן", כלומר שימוש באמצעים שלא מתאימים לאופי הבעיה, גם תחת הכותרת של רפואה משלימה. דוגמאות לכך ניתן לראות למשל בטיפולים הומאופתיים – טיפולים אשר כשלעצמם אינם מזיקים כלל, אולם הגישה של חלק מההומאופתים שוללת שימוש בכל תרופה או טיפול אחר במקביל, דבר אשר לעיתים רבות גורם למטופל להתמודד עם סבל, קשיים, ולעיתים אף סכנה אשר אין כל הכרח להיות חשופים אליהם.
דוגמא נוספת היא טיפולים הדוגלים בדיאטה חריפה מסיבה כזו או אחרת, לעיתים רבות בליווי תוספי תזונה אשר לא מותאמים למצב המטופל עקב אבחנה כללית מידי ("ניקוי כבד", או "טפילים" הם הגדרות שכיחות של שיטות משלימות שונות), דבר אשר לעיתים רבות מתיש את המטופל וחושף אותו לסיכונים רבים שלא לצורך.
לסיכום אני ממליץ למטופלים לנסות להבין כל טיפול אותו הם מקבלים, ולא משנה מי הוא המטפל – רופא MD או מטפל בשיטה כזו או אחרת. בקשו הסברים לגבי מהות הטיפול, הסיכונים שבו, וכן איך הטיפול ישפיע על טיפולים נוספים שאתם אולי מקבלים.

בחרתי באמרה סינית זו, שמקורה מלפני כאלפיים שנה, כדי לתאר מצב שכיח בקליניקה:

מטופל מגיע ומתלונן על בעיה כלשהיא. פעמים רבות הוא יתאר בעיה שמבחינתו התחילה ממש לאחרונה. אבל כשם שקרח בעובי מטר לא נוצר מיום קר אחד, לאחר תשאול מקיף ובדיקה אנחנו לעיתים רבות מגלים, כי למעשה מדובר במצב כרוני, לא באמת משהו שהתחיל לאחרונה, או שמדובר במצב שהתפתח לאורך זמן, אבל נתן את אותותיו בצורת סימפטומים מורגשים רק לאחרונה.

אתן דוגמא מהקליניקה על מנת להמחיש את כוונתי (השם ופרטים נוספים שונו על מנת לשמור על פרטיות המטופל): אלי, בן שישים ושמונה, הגיע אלי לטיפול כשהוא מתלונן על עייפות בתקופה האחרונה. הוא אמר שהוא ממש לא מבין מאין "נחתה" עליו העייפות הזו, הרי הוא תמיד מאוד פעיל, אוכל טוב, ישן טוב, מרגיש טוב. בנוסף לתלונה על העייפות הוא התלונן על כאבים בברכיו מזה מספר חודשים, וביקש קודם כל לטפל בכאבים שמאוד מפריעים לו. לבקשתי, הוא הלך להיבדק אצל אורטופד, אשר לאחר ביצוע בדיקות קבע שמדובר בכאבים הנובעים מאוסטאוארטריטיס קלה בברכיים, מצב די שכיח בגילו, והמליץ לו על טיפולי פיזיותרפיה, דיקור סיני, וטיפולים שמרניים נוספים. בהתאם לבקשתו של אלי, מיקדתי את הטיפול תחילה בכאבים בברכיים. כעבור מספר שבועות של טיפול חלה הקלה מאוד משמעותית בכאבי הברכיים ואלי הגדיר את הכאבים כ"לא מאוד מציקים". הוא ביקש שנתחיל לתת את עיקר ההתייחסות בטיפול לעניין העייפות, אשר עדיין הציקה לו. בשלב זה חשבתי שיהיה נכון לשאול אותו עוד קצת שאלות כמו למשל ממתי בדיוק התחילה העייפות, ואיך נראית השגרה שלו. אלי עבד כאיש תחזוקה במפעל גדול במשך למעלה מעשרים שנה. לפני מספר שנים, בהתקרבו לגיל פרישה, הוא אולץ לצאת לפנסיה מוקדמת, בניגוד לרצונו, ומאז הוא למעשה לא עובד. לשאלתי, הוא הצליח להיזכר שלמעשה הוא מרגיש עייף וחסר חיוניות מאז שאולץ לצאת לפנסיה, ומאז גם מצב רוחו לא כשהיה בעבר. מבחינתי, מידע זה היה חיוני על מנת להגיע לאבחנה הנכונה לגבי המקור לעייפות של אלי, שהיא עייפות שבהחלט ניתן להגדירה ככרונית ולא כתופעה חדשה. אלי טופל על ידי באמצעות דיקור וצמחי מרפא במשך מספר חודשים, ומצבו השתפר מאוד.

האמרה המוכרת מדמה גמל המעמיסים עליו עוד ועוד קש עד לנקודה בה קש אחד קל משקל הוא יותר מידי עבור גבו של הגמל המסכן. למרות שרוב בני האדם לא עוסקים כיום בהרמת משאות כבדים, כאבי גב הינם תלונה מאוד שכיחה. למעשה, כאבי גב הינם אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפנייה לטיפול רפואי, כאשר מעל 80% מהאוכלוסייה הבוגרת יחוו כאב גב תחתון במהלך חייהם, ולפחות מחצית מהם יסבלו מכאבי גב חוזרים.

על אף שלעיתים נדירות כאב גב מסכן חיים, כאבי גב פוגעים פגיעה קשה באיכות החיים, ומהווים גורם משמעותי להיעדרויות מעבודה, ולנזק כלכלי וחברתי.

על פי הרפואה הסינית ישנם מספר גורמים לכאבי גב, כאשר חלוקה ראשונית מבדילה בין כאב אקוטי – כאב חד, חריף, תופעה חדשה, לבין כאב כרוני.

כאב אקוטי יכול להיגרם כתוצאה מתנועה לא טובה, במיוחד עקב הרמת משא או סיבוב, למרות שלא מחייב סיפור כזה. במקרה של כאב אקוטי הכאב יכול להיות ממוקד, אינטנסיבי, חד, משתק, כאב שלעיתים ישאיר את החולה ללא יכולת תנועה. בחלק מהמקרים אורטופד יאבחן בלט או פריצת דיסק, ויתכנו הקרנות של זרמים או כאב לרגליים. אל מצב זה מתייחסים ברפואה הסינית כאל סטגנציה של דם. כלומר מצב בו הדם לא מצליח לזרום באופן הנורמלי והוא נוטה "להיתקע" במקום מסוים. מצבים כאלו מטופלים היטב באמצעות דיקור סיני. התגובה לטיפול היא בדרך כלל מיידית, והתקדמות ההחלמה מואצת מאוד, כך שהחולה יכול לחזור לשגרת חייו במהירות. הטיפול נעשה באמצעות דיקור של נקודות מרוחקות מהאזור הפגוע, (למשל בידיים, ברגליים, בפנים) ולא באמצעות דיקור של הגב עצמו. הדיקור המרוחק מהאזור הפגוע מונע את האפשרות של גרימת נזק מעצם הדיקור עצמו. בנוסף, דיקור מקומי יכול אומנם לאלחש את האזור הכואב ולהקל על הכאב, אך תהיה זו אך הקלה זמנית ולא טיפול בשורש הבעיה. כאשר אנחנו משתמשים בדיקור מרוחק לעומת זאת, כל שיפור שהמטופל יחווה יהווה אינדיקציה לתיקון שהגוף הצליח לעשות, מכיוון שלא נגענו באזור הפגוע. גם אם תתרחש החמרה במצב בעקבות הטיפול המרוחק (לא שכיח), נוכל להיות בטוחים שהדבר לא נובע מגרימת נזק מקומי אלא מדובר בראקציה לטיפול, ולכן בדרך כלל תחול הקלה משמעותית בכאבים לאחר מכן.

הסוג השני של כאבי גב הוא כאבי גב כרוניים. מדובר בדרך כלל בכאבים עם סיפור שונה מאשר הכאבים האקוטיים – הכאבים הכרוניים מתחילים בדרך כלל לאט לאט, מתגברים עם הזמן, ולא כוללים סיפור של חבלה או של תנועה כושלת. כאבים אלה נוטים להיות בעלי אופי עמום יחסית, לעיתים רבות פחות ממוקדים מהכאבים האקוטיים, נוטים להחמיר בעייפות או לאחר מאמץ, עמידה ממושכת, בזמן קור, או לאחר קיום יחסי מין. הסיבה השכיחה לסוג זה של כאבים על פי הרפואה הסינית היא חולשה של הכליות. הכליות ברפואה הסינית מייצגות את האנרגיות הבסיסיות, העמוקות ביותר של הגוף. ככל שעולה הגיל, הכליות נחלשות ומופיעים סימנים וסימפטומים שונים הקשורים בכך – כאבים וחולשה בגב ובברכיים, ירידה בשמיעה, ירידה בחשק וביכולת המינית, עייפות, ועוד. גם בסוג זה של כאבי גב הרפואה הסינית יודעת לטפל – כאן טיפול יכלול דיקור סיני, לעיתים רבות בשילוב עם טיפול בצמחי מרפא המחזקים את הכליות במשמעותן הסינית.

מצבים נוספים הקיימים ואף שכיחים הם מצבים בהם קיימים כאבים או אי נוחות כרוניים בגב עם אפיזודות של כאבים אקוטיים, וגיוונים נוספים. הטיפול בכל מקרה יכלול אבחנה על פי מיקום ואופי הכאבים, בנוסף לאבחנה הכללית.