מסורת והיסטוריה של צמחי מרפא

צמחי מרפא הוא שם כולל לצמחים, מינרלים, וחלקי חיות המשמשים לטיפול ולמניעה של מחלות בקרב בני אדם.

שימוש בסוגים שונים של צימחי מרפא קיים מזה אלפי שנים. ארכיאולוגים מצאו עדויות מוצקות לשימוש בצמחי מרפא בציורי קיר במערות מלפני 12,000-25,000 שנה, וקיימים אפילו ממצאים (פחות מוצקים) לשימוש מתקופה שלפני 60,000 שנה. למעשה, ברוב שנות כיומו של המין האנושי עלי אדמות, כאשר אמרת "רפואה" בכל מקום על פי הגלובוס, התכוונת לטיפול שסביר מאוד להניח שיכלול שימוש בצמחי מרפא.

השימוש בצמחי מרפא התפתח במקביל ברוב התרבויות בעולם, ובכל מקום ומקום התפתחה רפואת צמחים שונה, תוך השפעות הדדיות שונות בין הרפואות.

קצת מסורת והיסטוריה של צמחי מרפא

לאורך ההיסטוריה, המסורות השונות של טיפול בצמחי מרפא לצורך ניקוי רעלים מהגוף שאבו חלק מהרעיונות לגבי השימושים הרפואיים של הצמחים בדרך של ניסוי ותהייה (או טעייה), כמו גם מהתבוננות בטבע שסביבם, ובמיוחד בהתבוננות בהתנהגותם של בעלי החיים. כיום זה גם מוכח מחקרית כי בעלי חיים שונים בסביבתם הטבעית עושים שימוש בצמחי מרפא: כאשר בעל החיים אינו חש בטוב הוא אוכל צמחים אשר בדרך כלל הוא נמנע מאכילתם.

תופעה זו נצפתה במספר בעלי חיים עד כה, בין השאר בשימפנזים, כבשים, תרנגולות, ופילים. במסורת של רפואת הצמחים הסינית קיים סיפור המדגים את הרעיון הזה: מספרים על איכר שביתו סבלה מכאבים במתן שתן, ולמרות ניסיונותיהם של הרופאים השונים, לא נמצא טיפול אשר הועיל. באחד הימים, בעוד האיכר נוסע בכרכרה שלו, הוא שם לב שגם הסוס הרתום לכרכרה מראה סימנים שכואב לו בזמן השתנה. לפיכך, האיכר האט את קצב הנסיעה, על מנת שלא להתיש את הסוס. בהמשך הנסיעה האיכר התחיל לשים לב לפרט חריג נוסף- הסוס אוכל תוך כדי הנסיעה מצמח שגדל בשולי הדרך, צמח אותו הסוס מעולם לא אכל קודם. למחרת, האיכר ראה שהסוס משתין ללא קושי. מיד יצא האיכר אל הדרך, ליקט מהצמח שהסוס אכל, והכין מרקחת לבנו, אשר החלים במהירות. מאז נקרא הצמח: che qian zi (Semon Plantaginis) שמשמעות שמו בסינית הוא: "הזרעים שלפני הכרכרה".

רפואת צמחים מסורתית ורפואת צמחים מערבית – מודרנית

כיום נוהגים לחלק את השימוש בסוגים שונים של צמחי מרפה לרפואת צמחים מערבית – מודרנית לעומת רפואת צמחים מסורתית ממסורות שונות.

צמחי מרפא מערביים: רפואת הצמחים (הרבליזם) המערבית כוללת צמחים מכל העולם, תוך הסתמכות על שילוב של ידע מסורתי ממסורות שונות ביחד עם ידע מחקרי מודרני. רפואת צמחים זו נשענת בעיקרה על הצמחים שמקורם באירופה ואמריקה, עם תוספות של צמחים שונים מרחבי העולם. האיבחון נעשה בעיקר על פי ההגדרות של הרפואה המערבית.

צמחי מרפא מסורתיים: קיימות מסורות שונות של רפואת צמחים (הרבליזם), כאשר הנפוצה וכנראה גם העתיקה והמתועדת ביותר הינה רפואת הצמחים הסינית. במדינות שונות ישנן מסורות דומות לטיפול באמצעות צמחי מרפאה, במיוחד במזרח: ביפן (קאמפו), קוריאה, ויאטנם, הודו (איור-ודה), טיבט, וכן מסורות שונות באפריקה, מרכז אסיה, מדינות ערב ועוד.  הטיפול באמצעות צמחים מרפא במסורות השונות מתאפיין גם בצורת אבחנה מסורתית, כמו גם צורות גידול, הכנה, ופורמולציה (שילוב של מספר מרכיבים יחדיו) מסורתיות.

מסורות שונות של טיפול בצמחי מרפא הועברו בעל פה או השתמרו בכתבים שונים. מעניין לציין שהמסורת הסינית לטיפול בצמחי מרפא ייחודית בכך שהיא השתמרה הן בכתב באופן מפורט ביותר, על ידי תיעוד מתמשך במשך כאלפיים שנה, והן בעל פה כמסורת חיה ודינאמית אשר מהווה את אחד החלקים העיקריים ברפואה בסין עד ימיינו. מכיוון שמדובר ברפואה בת למעלה מאלפיים שנה, אשר לאורך השנים נתנה מענה מלא לכל הצרכים הרפואיים, הטיפול בצמחי מרפא על פי המסורת הסינית כולל טיפול ברוב המצבים הרפואיים המוכרים, אשר מחולקים למחלות ולסינדרומים על פי התאוריה של רפואה סינית.