גיא קארו סיגל דיקור סיני

"אל תסתיר מרופאך איזו תרופה לקחת" (Dang kou zhi)

מטופלים רבים אינם משתפים את המטפל שלהם במידע הבסיסי לגבי טיפולים שהם מקבלים במקביל לטיפול הניתן על ידי אותו המטפל. הדבר נכון כאשר מדברים על הרופא המערבי, אשר לא משתפים אותו בתרופות אשר מקבלים מרופאים שונים, או בלקיחה של צמחי מרפא או תוספי מזון בנוסף לתרופות. והדבר נכון גם כאשר מדברים על מטפל ברפואה סינית, פיזיותרפיה, או כל תחום אחר. הדבר שכיח במיוחד בקרב אנשים אשר נוטלים תרופות רבות במקביל, למשל אצל מטופלים מבוגרים אשר נוטלים מספר רב של תרופות במקביל, אך גם אצל אנשים צעירים ובריאים בסך הכול זהו מצב נפוץ למדי.

כמטפל ברפואה סינית, אני נתקל במצבים כאלו לעיתים תכופות: מטופלים אשר לוקחים במקביל לטיפול בדיקור ובצמחים סיניים גם טיפול בתרופות מערביות, או שלוקחים תוספי תזונה או אפילו צמחים אחרים (בדרך כלל צמחים מרפואת הצמחים המערבית) מבלי לספר לי על כך, ואני לומד על זה במקרה, במהלך הטיפול.
חשוב לי להסביר כאן שאת רוב הטיפולים ניתן לעשות במקביל לטיפול בדיקור סיני, אך כאשר אנחנו מדברים על טיפול בצמחי מרפא סיניים, בהחלט קיים סיכון בלקיחתם עם תרופות מסוימות, מכיוון שלצמחים יכולה להיות פעילות דומה לזו של התרופה, דבר שיכול ליצור אינטראקציה שלילית בין הצמחים לתרופה. כאשר אנחנו יודעים מה המטופל לוקח, ניתן להתאים את הטיפול בצמחים ולהיות בטוחים שאין כל סיכון, אולם כאשר לא מודעים לכך, הסיכון בהחלט קיים, ואף יתכן שהטיפול עצמו לא יעבוד כמצופה.

בנוסף לאפשרות שהטיפולים יפריעו האחד לשני, או במקרה היותר חמור, יצרו תופעות לוואי, יש חשיבות בשיתוף המטפל גם מסיבות אחרות, פרקטיות לא פחות. סיבה אחת היא שניתן לבנות תוכנית טיפולית מוצלחת יותר כאשר משתפים בכל המידע. למשל כאשר מטופל מגיע לטיפול ומתלונן על מספר בעיות שונות, אשר לאחר אבחנה מסתבר שאכן מדובר בבעיות נפרדות עם קשר רופף למדי, אם בכלל, ביניהן. במצב כזה ננסה להחליט על סדר עדיפויות בטיפול ביחד עם המטופל- מה הכי מפריע? במה להתמקד תחילה? האם לתת לבעיה מסוימת את מלוא תשומת הלב בטיפול, או שמא לחלק את תשומת הלב בין שתי בעיות או יותר? אם במצב זה המטופל משתמש במספר טיפולים שונים, יהיה קל יותר להחליט במה להתרכז בטיפול, ומה עדיף להשאיר לטיפול אחר בו המטופל משתמש במקביל.

סיבה נוספת היא שכאשר המטפל מקבל את מלוא המידע הרפואי, לעיתים הוא יכול להגיע לאבחנה מדויקת יותר בשיטת הטיפול בה הוא עובד, והטיפול יהיה יותר אפקטיבי. למשל, כאשר מגיע אלי מטופל אשר מתלונן על בעיה מסוימת המתבטאת אצלו במעט חום מקומי, אני כמטפל ברפואה סינית אתייחס למצב כאל מצב בו קיים מעט חום מקומי. אך אם המטופל יספר שהוא נוטל תרופות נוגדות דלקת במינון גבוה במשך זמן ממושך, הדבר יעיד מבחינתי על הימצאותו של חום רב הרבה יותר, אולי אף בעל מאפיינים סיסטמיים ולא רק מקומיים, ויתכן מאוד שאבחר לשנות את אופן הטיפול בהתאם.

"השמיים מזינים את האדם בחמשת הצ'י, האדמה מזינה את האדם בחמשת הטעמים" (Nei Jing)

למושג צ'י יש משמעות רחבה בתרבות הסינית, כך למשל בהקשר של הרפואה הסינית המושג צ'י מתאר את המרכיב בעל האופי האתרי, הלא חומרי, שבגוף – הצ'י זורם במסלולים (מרידיאנים), וניתן להשפיע עליו לטובה באמצעות דיקור סיני, כמו גם באמצעות צמחי מרפא, תזונה, וספורט.
אך לצ'י יש גם משמעות מחוץ לגוף האדם – מזג אויר נקרא בסינית "הצ'י של השמיים", וזו הכוונה באמרה לגבי כך ש"השמיים מזינים את האדם בחמשת הצ'י" – בשמיים ישנן חמש תקופות של צ'י שונה, שהן חמשת העונות, או ליתר דיוק מזג האוויר של חמשת העונות: אביב, קיץ, סתיו, וחורף, שהן ארבעת העונות המוכרות לנו, בנוסף לעונה החמישית "הקיץ הארוך", שמופיעה לאחר הקיץ ולפני הסתיו. לכל עונה יש אלמנט מתאים בתיאוריית חמשת האלמנטים של הרפואה הסינית: האביב קשור לאלמנט העץ, הקיץ לאלמנט האש, הקיץ הארוך לאלמנט האדמה, הסתיו לאלמנט המתכת, והחורף לאלמנט המים. תיאוריה זו נקראת גם תיאוריית חמשת הפאזות, או חמשת התנועות או המעברים. מסיבה זו ניתן לומר שהשמיים נותנים לאדם את חמשת הפאזות, כלומר הסביבה בה אנו חיים מכתיבה לנו את הפאזה בה אנו נמצאים.

המשך האמרה אומר כי "האדמה מזינה את האדם בחמשת הטעמים". הכוונה בחמשת הטעמים היא לחמשת הטעמים האפשריים למזון: מתוק, חמוץ, מר, חריף, ומלוח. כל המזון מגיע, באופן ישיר או עקיף, מהאדמה, ולכן האדמה מזינה את האדם בכל חמשת הטעמים, אשר מספקים את הצ'י מהמזון.

בפילוסופיה הסינית האדם מתואר כתוצר של השמיים והאדמה, כמושפע מהשמיים ומהאדמה, וכעומד בתווך בין השמיים לאדמה. ברפואה הסינית מתייחסים פעמים רבות לשלוש רמות: רמת השמיים, רמת האדם, ורמת האדמה. לפי שלוש רמות אלו נעשים סיווגים שונים- סיווג של מחלות, סיווג של שיטות טיפול, ואף סיווג של צמחי מרפא.

"המחלה מוצאת את דרכה לגוף דרך הפה" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

"המחלה מוצאת את דרכה לגוף דרך הפה", אומרת האמרה הסינית, הדבר נכון במיוחד בכל הנוגע למחלות של מערכת העיכול.
כאשר תינוק בא לאוויר העולם, מערכת העיכול שלו עדיין לא מפותחת באופן מלא. מסיבה זו, כמובן, התינוק צריך לינוק חלב מאימו. ככל שהתינוק גדל, מערכת העיכול שלו מתפתחת ומתחילה לפעול באופן יותר מלא והוא יכול להתחיל לאכול מזונות שונים, עד שבהדרגה הילד מסוגל לאכול מזון ככל הבוגרים.יחד עם זאת, לחלק מהאנשים, יש מערכת עיכול חלשה או רגישה, אם בגלל שנולדו כך, או בגלל מחלה אליה נחשפו וממה לא השתקמו באופן מלא. במערכת עיכול חלשה הכוונה היא שקשה להם לעכל מזונות שהם יותר קשים לעיכול, ובמערכת עיכול רגישה הכוונה היא לכך שמזון לא מספיק נקי או טרי יכול לגרום לבעיות עיכול קשות. כאבי בטן, גזים, שלשול, בחילות, הקאות וכדומה הינם סימפטומים נפוצים של שני מצבים אלו.
בנוסף לגורמים הפשוטים והקלים מאוד להבחנה האלה, קיים גורם עיקרי נוסף למחלות הנגרמות מאכילה: אכילה של מזון לא מתאים, והרגלי אכילה לא נכונים.

על פי התחום של רפואה סינית, כל אדם צריך להתאים לעצמו את המזון שיהיה הכי בריא עבורו, ומסיבה זו אין למעשה מזון בריא או לא בריא. אפילו אותו האדם בזמנים ובמצבים שונים בחייו זקוק לסוגים שונים של מזונות.

יחד עם זאת, קיימות פתולוגיות אשר הינן יותר שכיחות בהקשר של חולשת מערכת העיכול. אחת הפתולוגיות הנפוצות ביותר הינה חולשה עקב אכילה של יותר מידי מזון אשר מוגדר כ"קר" על פי הרפואה הסינית. מזון קר יכול להיות מזון הנאכל בטמפרטורה קרה או פושרת, דוגמת ירקות ופירות טריים, משקאות קרים, גלידה, וכדומה.

מזון קר יכול גם להיות מזון שיש לו אופי קר דוגמת חיטה, חלב, מלפפון, אבטיח וכדומה.

על פי הרפואה הסינית, מערכת העיכול עובדת בטמפרטורה חמה, ולכן אם אוכלים מזון קר, מערכת העיכול מתקשה להפיק את התועלת המרבית מהמזון, ודבר זה יכול לגרום לשלל סימפטומים של מערכת העיכול. מסיבה זו, מומלץ לאכול בעיקר מזון שעבר חימום (בישול, הקפצה, חליטה, אידוי וכו') ולהמעיט באכילת מזון נא או קר.

"כל המחלות נגרמות בגלל מזג אוויר קר או חם" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

האמרה המובאת כאן היא תרגום חופשי לאמרה סינית שניתן לשמוע בזמנים חמים או קרים במיוחד, ולמרות שאינה מדוייקת מבחינת הרפואה הסינית, מחלות רבות אכן מושפעות או נגרמות מחשיפה לאקלים שסביבנו.

התקופה החמה ביותר בשנה  נקראת בסינית sun fu, מונח שמשמעותו "שלוש תקופות חמות". הכוונה לשיא של הקיץ, תקופה של 30 יום בסביבות יולי – אוגוסט אשר תאריכיה המדוייקים משתנים מידי שנה על פי לוח השנה הירחי. מעניין לציין שתקופה זו זכתה לשמות ולהתייחסות מיוחדת גם בתרבויות אחרות. בתרבויות העתיקות של יוון ורומא למשל, תקופה זו של שיא הקיץ נקראה "ימי הכלב" (באנגלית: dog days, בלטינית: (diēs caniculārēs על שם הכוכב סיריוס (נקרא בעברית "כוכב הכלב", בקבוצת הכוכבים "כלב גדול") אשר זורח עם שחר או מעט לפניו בתקופה זו, והופעתו בשמיים בישרה על תחילת התקופה החמה ביותר של הקיץ. ימי הכלב נחשבו לתקופה קשה בשנה, תקופה בה החום קשה מנשוא, וכולם עייפים ועצבניים. גם במצרים העתיקה הופעת כוכב זה בישרה את שיא הקיץ ואיתו את עונת ההצפות של נהר הנילוס.

מבחינת הרפואה הסינית מדובר בתקופה של שיא הקיץ, שיא החום, מקסימום יאנג (אנרגייה חמה) ומינימום יין (אנרגייה קרה). זהו המצב בעולם סביבנו, במאקרוקוסמוס, ולפיכך מצב דומה מתרחש בגופנו, המיקרוקוסמוס. לפיכך, אחת הגישות המקובלות ברפואה הסינית גורסת שיש לנצל את הזמן הזה של יאנג חזק ויין חלש לטפל במחלות של יאנג חלש, וכן בכל מחלה שמחמירה בקור, לנצל את העובדה שיש מעט מאוד אנרגיה של קור, מעט יין, והרבה חום, הרבה יאנג.

הרופאים בסין באופן מסורתי, ואף בימינו, פותחים בתקופה זאת של השנה את שערי המרפאות לסדרות של טיפולים במחלות שמחמירות בקור- סוגים מסויימים של אסטמה, כאבי פרקים למיניהם, בעיות עיכול שונות, וכל כאב או מחלה המחמירים בחורף. גם הטיפול עצמו מתמקד בשימוש בטכניקות של חום – שימוש ברטיות של צמחים המונחות על העור, רטיות של צמחי מרפא סיניים בעלי אופי חם, בשילוב עם צמחים סיניים המותאמים לבעיה הספציפית ממנה סובל המטופל. שיטה נוספת בה משתמשים, למעשה השיטה העיקרית בה משתמשים, היא שימוש במוקסה. הרבה, הרבה מוקסה. מוקסה הינה תערובת של עלי לענה סינית הטחונים יחד עם סיבי כותנה (למידע נוסף ראו בעמוד: "שיטות טיפול ברפואה סינית") המובערת בסמוך לגוף בשלל צורות, ויוצרת חום רב החודר אל הגוף בנקודות הדיקור השונות או אפילו על אזורים שלמים כגון על הבטן לטיפול בשלשולים על רקע קור או לאורך הגב לטיפול בכאבים.

אז בזמן שאנחנו יושבים במזגן, הסינים דווקא מנסים לנצל את החום הזה כדי להיות בריאים בחורף…

"אדם הנמנע ממעשים לא ראויים ביום, לא חושש מדפיקות בדלת באישון ליל" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה זו נאמרת בדרך כלל בהקשר של שמירה על מצפון נקי, והיא אף דומה לאמרה באנגלית: "בעל מצפון נקי אינו מתעורר מרעם". אני חשבתי שאמרה זו יכולה להתאים בהקשר של בריאות וחולי. כל כך הרבה פעמים בחיים אנחנו עושים מעשים לא ראויים לבריאות שלנו: אוכלים מזון לא טוב, אוכלים לא מסודר, לא ישנים מספיק, לא נחים מספיק, לא עושים פעילות גופנית, חיים במתח מתמיד, עובדים קשה מדי, וכדומה. ואז, כאשר מגיעה "דפיקה בדלת", כאשר מחלה כלשהי מתדפקת על דלת ביתנו, אנחנו לא יכולים להמשיך לישון בשקט.

קיימות מחלות רבות בהן אורח החיים מהווה גורם משמעותי, ובהזדמנות זו ברצוני לדון באחת הנפוצות שבהן, התסמונת המטבולית.
התסמונת המטבולית (הקרויה גם הסינדרום המטבולי או סינדרום X), היא שילוב של סימנים רפואיים אשר הימצאותם יחדיו מגבירה את הסיכון לחלות במחלות לב וסוכרת. התסמונת המטבולית שכיחה מאוד באוכלוסייה, ומעריכים שניתן למצוא אותה בקרב כ 20% מהאוכלוסייה, כאשר על פי חלק מהמחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארצות הברית, שכיחותה שם מגיעה עד לכדי 25% מהאוכלוסייה. ארגונים רפואיים שונים מגדירים את התסמונת הזו בדרכים מעט שונות, אך ניתן לומר שהתסמונת כוללת יתר לחץ דם, השמנת יתר, במיוחד באזור המותניים, כמות HDL נמוכה בדם ("הכולסטרול הטוב"), כמות טריגליצרידים גבוהה בדם, והיפרגליקמיה (עודף סוכר בדם) בצום.

הגורמים לתסמונת זו עדיין אינם ידועים במלואם, אך הסברה כיום היא שהגורמים המרכזיים הינם השמנה – לגביה קיים ויכוח האם היא גורם או תוצאה, גורמים גנטיים, גיל מבוגר, ואורח חיים הכולל פעילות גופנית מועטה ביחד עם צריכה מוגברת של קלוריות. חלק מהחוקרים סבורים שסטרס הוא גם כן אחד הגורמים למצב זה.

מבחינת הרפואה הסינית, התסמונת המטבולית מתארת לרוב מצב של הידרדרות בתפקוד הקיבה והטחול, כתוצאה מצריכה של מזון עשיר מדי (עשיר בשומן ובסוכר), בשילוב עם פעילות גופנית מועטה מדי. כאשר מצב זה נמשך לאורך זמן, החולשה של הטחול והקיבה מובילה לחולשה בציר עמוק יותר, ציר הפעילות של הכליות והלב, חולשה המתבטאת בסוכרת ובמחלות לב.

על פי הרפואה הסינית, גם באופן טבעי ככל שמזדקנים הטחול והקיבה נחלשים, ודבר זה גורם במשך הזמן לחולשה בכליות, ולעיתים רבות גם בלב, דבר המסביר את הגורם הגנטי מבחינת הרפואה המערבית (רפואה אלטרנטיבית). אצל אנשים אשר לא מקפידים על אורח חיים בריא, מצב זה יכול להתרחש בצורה חמורה יותר, וכן להתחיל מוקדם יותר, כפי שאנחנו רואים בעולם בימינו.

"ראשית טפל בחיצוני, שנית טפל בפנימי" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה סינית זו מתייחסת להבחנה שהרפואה הסינית עושה בין מחלות פנימיות למחלות חיצוניות.
ברפואה הסינית מבחינים באופן כללי בין שני גורמים למחלות – גורמים פנימיים וגורמים חיצוניים, ולפיכך מתייחסים אל מחלות כאל "מחלות חיצוניות" או "מחלות פנימיות".

מחלה פנימית הינה מחלה שנמצאת ברמות הפנימיות של הגוף, ומטפלים בה על ידי הבאת המערכות הפנימיות לידי איזון. מחלה חיצונית לעומת זאת, הינה מחלה אשר נמצאת ברמה החיצונית יותר של הגוף, ולכן יש לטפל בה על ידי סילוק ההשפעה הפתוגנית (פתוגן = מחולל מחלה) החוצה – השפעה שהחלה עקב חשיפה לגורם פתוגני חיצוני.

כאשר מדברים בעולם המושגים של הרפואה המערבית, הפתוגנים בהתקררות יהיו ווירוסים או חיידקים בדרך כלל. הסינים לפני אלפי שנים, לעומת זאת, לא הכירו את החיידקים והווירוסים, אך הם בהחלט הבחינו בכך שהמחלה מתחילה בעקבות חשיפה לגורם חיצוני בסביבה (כלומר בגלל משהו מחוץ לגוף), וייחסו את המחלה לגורמי האקלים – רוח, חום, קור, לחות, יובש וכו', כאשר מה שקובע את גורם האקלים הפתוגני הוא הימצאות סימפטומים מתאימים אצל החולה, ולא חשיפה לגורם האקלים הספציפי. כך שסימפטומים של חום (חום גבוה, דופק מהיר, שתן מרוכז למשל) יעידו על חום, וסימפטומים של רוח (מחלה שמתחילה בפתאומיות, תוקפת יותר את האזורים העליונים של הגוף דוגמת הראש והצוואר, צמרמורות למשל) יעידו על רוח וכן הלאה.

פעמים רבות אנחנו רואים מצב בו מטופל הסובל ממחלה פנימית כלשהי, ומבחינת הרפואה הסינית כל מצב של חוסר איזון נחשב כמחלה, אשר מגיע לטיפול כאשר הוא סובל ממחלה חיצונית כלשהי, דוגמת התקררות, או מה שמכנים כ"וירוס", "שפעת", או דלקת חיידקית חריפה כלשהי. מבחינתו של טיפול ברפואה סינית מדובר אז במצב בו קיימת מחלה פנימית ביחד עם מחלה חיצונית, ועולה השאלה במה יש לטפל קודם? כפי שניתן להבין, אמרה זו מייעצת לטפל קודם בחיצוני, ורק אחר כך בפנימי, ולא הפוך או שניהם יחד, ללא קשר מה המצב הפנימי ממנו סובל המטופל.

גישה זו מעלה פעמים רבות את השאלה: אבל מה אם המחלה החריפה (החיצונית) נגרמה בגלל מצב פנימי של חולשת מערכת החיסון, כמו במקרה של אדם הנוטה להתקררויות חוזרות?

התשובה לשאלה היא כן, גם כאשר יש מצב של חולשת מערכת החיסון יש לטפל תחילה במצב החיצוני, ורק אחר כך לטפל במצב הפנימי ולחזק את מערכת החיסון. יתרה מכך, חיזוק הגוף בזמן מחלה חיצונית עלול להביא להחמרה במחלה החיצונית ולמצב בו מחולל המחלה החיצונית "נכלא " בגוף, והשפעתו הופכת להיות השפעה פנימית, חמורה יותר מזו של ההשפעה החיצונית.

הרעיון השגוי, מבחינתה של הרפואה הסינית, של חיזוק הגוף בזמן מחלה חיצונית שגור למדי בקרב הציבור. פעמים רבות אני שומע ממטופלים על כך שהם מנסים לחזק את גופם בזמן מצב חיצוני, ואכן לא מעט פעמים הדבר גורם לעיכוב בהחלמה, ולעיתים אף להחמרה משמעותית במצב.

חשוב להבין שמחלה חיצונית מתרחשת כאשר המערכת החיסונית של הגוף חלשה ביחס למחולל המחלה הספציפי שתוקף בזמן נתון, כך שמדובר בחולשה יחסית של מערכת החיסון, ולאו דווקא חולשה מוחלטת, אמיתית, שלה. על מנת להבין למה הכוונה ניתן להסתכל על מצב בו יש מגפה קשה: במצב זה כל מי שנחשף למחולל המחלה יחלה, גם אם מערכת החיסון שלו חזקה יחסית לממוצע.

לסיום, כדאי לדעת שלמרות שאנחנו מטפלים תחילה בחיצון ורק אחר כך במצב הפנימי הקיים, לעיתים יש להתייחס, ולו במעט, גם למצב הפנימי, כמו למשל אצל אנשים חלשים מאוד דוגמת קשישים. ההתייחסות יכולה להסתכם בכך שנשתמש בצורות טיפול עדינות יותר, או שנוסיף מעט חיזוק-תמיכה לטיפול.

"בעיות רגשיות גורמות לעליית אש" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה זו הינה אמרה עתיקה וידועה ברפואה הסינית המסורתית, והיא מתייחסת לאש במובן הייחודי לרפואה הסינית.
בעיות רגשיות גורמות לזרימה לא תקינה של הצ'י, כלומר למה שאנחנו הרופאים הסינים מכנים "סטגנציה של צ'י". הרגשות הנפוצים ביותר בתקיעת זרימת הצ'י הם: כעס, תסכול, כעס מודחק, מתח, עצבנות, עוינות, ביקורתיות, וכן כל רגש הנובע מרגשות אלו, או דומה להם. רגשות אלו גורמים להפרעה בזרימת הצ'י של הכבד, אשר ברפואה הסינית אחד מתפקידיו העיקריים הוא לשמור על הזרימה התקינה של הצ'י בגוף.

כאשר הצ'י תקוע, או ליתר דיוק, זורם באופן לא תקין לאורך זמן, למשל לאורך מספר שנים, הוא עלול להתחמם, ובדומה לגז אשר נמצא בלחץ רב, הדבר גורם לעלייה בטמפרטורה שלו. החום שנוצר עולה עם הזמן, עד למה שמכונה ברפואה הסינית "אש של הכבד" (באנגלית liver fire) – כלומר סימפטומים חריפים של חום, המתבטאים בעיניים אדומות, מגרדות, או שורפות, פנים אדומות, שתן מרוכז, עצבנות רבה והתפרצויות זעם. יתכנו גם סחרחורות, טיניטוס (צפצופים באוזניים), עצירות, פה יבש וצמא, טעם מר בפה, כאבים בצידי הראש, כאבי גב תחתון, קשיים בשינה, שרירים תפוסים באזור השכמות ועוד.

האש של הכבד, בתורה, גורמת פעמים רבות ל"אש של הלב", בגלל מערכת היחסים הקרובה שיש על פי הרפואה הסינית בין הכבד ללב. מסיבה זו בבעיות רגשיות הנמשכות לאורך שנים נראה סימנים האופייניים לאש בלב, ובמיוחד לסימנים בלשון. קצה הלשון מייצג את הלב ברפואה הסינית, מסיבה זו נראה לשון אדומה עם קצה לשון אדום במיוחד, לעיתים עם חריץ קטן בקצה הלשון, בנוסף לסימנים המעידים על חום בכבד- צידי לשון אדומים.

אך לא רק כעס, מתח עצבנות וכו' יכולים לגרום לאש אחרי מספר שנים. גם רגשות דוגמת אבל, פחד, צער, עצבות, או דאגה יכולים לגרום לכך, אולם במנגנון שונה. צער ואבל במשך שנים לדוגמא, מתישים את הצ'י של הריאות. הזרימה הלקויה של צ'י הריאות המותש יכולה לגרום להצטברות של צ'י בחזה, אשר יכול להתחמם ולהפוך לאש בלב.

עם זאת, חשוב לזכור שרגשות יכולים להתבטא בשלל צורות, לא רק חום ואש, ואילו חום ואש יכולים להיווצר מגורמים שונים, לא רק מרגשות לא מאוזנים.

"מחלות מוזרות לעיתים קרובות קשורות בליחה" (Zhang Jing Yue)

אמרה זו, שהפכה לידועה למדי בקרב רופאים סינים, נכתבה על ידי הרופא Zhang Jing Yue בספרו JIng Yue Quan Shu (עבודותיו המלאות של ז'ינג יו) משנת 1624.
באמירה "מחלות מוזרות" הכוונה היא למחלות נדירות, מחלות קשות לאבחון, מחלות אשר מתבטאות בדרכים לא רגילות, או מחלות אשר אינן מגיבות לטיפולים הרגילים. על מנת להבין למה התכוון ז'ינג יו, נסביר תחילה את המושג "ליחה", אשר משמעותו שונה מהמקובל בשפה העברית היומיומית.

בתחום של רפואה סינית, המושג ליחה (באנגלית: phlegm , בסינית shi) מתאר הצטברות פתולוגית (כלומר, לא תקינה) של נוזלים סמיכים במקומות שונים בגוף. על פי הרפואה הסינית, הטחול, אשר ברפואה הסינית מהווה חלק מרכזי ממערכת העיכול, הוא היצרן העיקרי של ליחה בגוף. אחד מתפקידיו העיקריים של הטחול בגוף הוא לבצע את תהליך הפיכת המזון לצ'י, כלומר לאנרגיה, וכן לשנע את הצ'י הזה בגוף. כאשר מסיבה כלשהי הטחול לא עובד כראוי, הוא יהפוך רק חלק מהמזון לאנרגיה, והחלק שלא הופך לאנרגיה יהפוך לליחה. הליחה המיוצרת על ידי הטחול "תאוחסן" לרוב על ידי הריאות, ותתבטא בתור ליחה בדרכי הנשימה.
אבל הליחה לא חייבת להיות מאוחסנת בריאות, ולכן ניתן למצוא ביטויים שונים של הימצאות ליחה בגוף – ליחה בשרירים, ליחה בעור, וכן הצטברות ליחה באיברים שונים וברקמות שונות בגוף, לעיתים בצורה של גושים, כמו למשל במקרה של גידולים שונים.

בנוסף, ליחה יכולה להתבטא גם באופן שלעיתים מכונה "אל חומרי", ולחסום את "פתחי הלב", מה שיכול להתבטא בשלל סימפטומים כגון בלבול, הזיות, קומה וכדומה.

ליחה יכולה להתפזר במקומות שונים בגוף ולהיתקע שם. בגלל אופייה הצמיגי והדביק, פעמים רבות קשה לטפל במצבים של ליחה, והטיפולים יכולים להיות ממושכים.
כעת נחזור אל האמרה לגבי מחלות מוזרות. חשוב להבין שליחה יכולה להיות גורם למחלה, אבל יכולה גם להיות תוצר של מחלה, אשר בתורו יחמיר ויסבך את המחלה. אנו רואים זאת למשל במקרים בהם הטחול נחלש (המחלה), ונוצרת ליחה. הליחה בתורה יכולה להתחמם עקב חום שקיים כבר קודם, או עקב תזונה מחממת, ועכשיו הליחה הזו יכולה ליצור חסימה באחד האיברים האחרים וליצור מחלות שונות.

ליחה הינה פתוגן עיקש אשר יכול להתבטא בדרכים רבות, ולגרום לסימפטומים רבים, כמו גם להשפיע על מהלכן של מחלות רבות.

"הזיעה שנוצרת על ידי היאנג זהה בחשיבותה לגשם שנוצר על ידי היקום" (Nei Jing Su Wen)

הקיץ בארצנו לח מאוד, הזדמנות טובה לדבר על מה שכולנו עושים ברגע שאנחנו יוצאים מהמיזוג בקיץ-מזיעים.
זיעה מורכבת בעיקר ממים, מלח (נתרן כלורי), אוריאה (שתנן), וכמויות זעירות של חומרים מפיצי ריח (מתילפלנול-2 ומתילפלנול-4). הגוף משתמש בהזעה כדרך לקרר את עצמו, וכן כדרך לסילוק פסולת מתאי הגוף.

הרפואה הסינית מייחסת חשיבות רבה לזיעה, כאשר נוכחותה, מיקום ההזעה או העדרה של הזעה, מהווים חלק מהאבחנה הסינית.
על פי רפואה סינית, האזורים הפנימיים של הגוף הם יותר יין, ואילו השכבות החיצוניות של הגוף הם יותר יאנג. מסיבה זאת האזורים החיצוניים צריכים להיות חמים, דבר המעיד גם על נוכחותו של הצ'י המגן (Wei Qi) הנמצא באזור שבין השרירים לעור. כפי שמשתמע משמו, תפקידו של הצ'י המגן הוא להגן על הגוף מפני חדירה של מחוללי מחלה מהסביבה פנימה אל תוך הגוף, כאשר הריאות הן ששולטות על הפתיחה והסגירה של הנקבוביות בעור באמצעות הצ'י המגן. סגירת הנקבוביות מונעת את כניסת מחוללי המחלה לגוף, ופתיחתן מאפשרת שחרור מחוללי מחלה שכן הצליחו לחדור ביחד עם זיעה.

הזיעה היא נוזל השייך ללב (במובן הסיני של המילה), ולכן במצבים בהם רואים הזעה פתולוגית – כלומר לא הזעה טבעית עקב חשיפה לחום או ללחות, יש תמיד לבדוק האם קיימת מעורבות של הלב. ניתן לציין מספר מקרים שכיחים בהם רואים הזעה לא תקינה כזו:

חרדה – פעמים רבות חרדה מלווה בהזעה, יכול להעיד על חולשה של צ'י הלב אשר גורמת להזעה.

גלי חום עם הזעות – שכיח בגיל המעבר אצל נשים, קורה בעקבות חולשה של היין של הלב. החולשה של היין גורמת לעלייה מעלה (כלומר החוצה) של יאנג מדומה בדמות חום והזעה. באופן טיפוסי הזעה זו מורגשת בעיקר בכפות הידיים, כפות הרגליים, והחזה, ושכיחה יותר בלילה – זמן היין.

התקף לב – זיעה הינה סימפטום שכיח בזמן התקף לב. הזיעה הנוטה להיות קרה ומלווה בדרך כלל גם בחרדה. הזיעה הקרה מכוונת לכך שמדובר בחולשה של יאנג הלב, מה שגם מאוד מתאים לפתולוגיה הביו-רפואית, הפרעה בכיווץ שריר הלב, שהיא פעולה של יאנג הלב.

אך כפי שציינתי, גם הריאות קשורות לזיעה, בזכות שליטתן על הנקבוביות בעור, ולכן ישנם מיקרים בהם ה"אשמה" נעוצה בריאות, למשל אצל אדם שמזיע אחרי פעילות גופנית מעטה מאוד – הדבר יכול להעיד על כך שהצ'י של ריאותיו חלש, ולכן במצב בו ריאותיו צריכות להתאמץ, השליטה על הנקבוביות נחלשת.

מצב שכיח נוסף של הזעה לא תקינה הוא אצל אנשים הסובלים מעודף משקל. במקרה זה, נוסף על החולשה של הריאות שקיימת בדרך כלל, קיים גם הרבה פעמים מצב של חום ולחות בגוף המתבטא גם כהזעה בקלות, כאשר הזיעה נוטה להיות יותר צהבהבה ובעלת ריח יותר חריף.

"אינך יכול למנוע מציפורים לחוג מעל ראשך,אך ניתן למנוע מהן לבנות קינים בשערך" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה משעשעת זו מתורגמת לעיתים ל-"אינך יכול למנוע מציפורי הצער לעוף מעל ראשך, אך ניתן למנוע מהן לבנות קינים בשערך", אך אני מעדיף את התרגום המילולי אותו ציטטתי בכותרת של אמרה זו, תרגום אשר משאיר יותר מקום לפרשנות ולא מכוון לכיוון אחד בלבד.
כאשר קראתי את האמרה הזו לאחרונה, חשבתי על מטופלים שונים בהם טיפלתי, ועל ההבדלים בין אלו אשר "ציפורים חגו מעל ראשם", לבין אלו אשר "אפשרו לציפורים לבנות קינים בשערם".

דוגמא שנראתה לי בולטת במיוחד בהקשר זה היא התמודדותם של חולים שונים במחלת הסוכרת, אחת מהמחלות הנפוצות ביותר בעולם בימינו.
הסוג הנפוץ ביותר של סוכרת הוא סוג 2, אשר פוגע בעיקר במבוגרים מעל גיל 30 אך לעתים גם במתבגרים, בעיקר אלה הסובלים מהשמנת יתר. הסוכרת מתגלה בכ – % 6-8 מכלל האוכלוסייה, כאשר בגילאים מבוגרים עולה שכיחותה באופן דרמטי לכדי 15%. שכיחותה של מחלה זו ככל הנראה גבוהה הרבה יותר כיוון שקיים ציבור גדול של חולים אשר אינם מאובחנים ואינם מודעים כלל למחלתם.

מחלת הסוכרת מתגלה לעתים קרובות בבדיקת דם שגרתית. מחלה זו מופיעה באיטיות, ומתקדמת עם הזמן, כאשר החולים נדרשים ליותר ויותר טיפול עם חלוף השנים.

לסוכרת מסוג 2 יש מרכיב גנטי חזק מאוד, אך למאפייני אורח חיים יש השפעה מכריעה על התפתחות ומהלך המחלה. השמנה נמצאה כגורם בעל הקשר ההדוק ביותר להתפתחות סוכרת. בנוסף נמצא שחוסר פעילות גופנית הוא גורם סיכון משמעותי נוסף בהתפתחות סוכרת.
אז נכון לומר שישנן "ציפורים" החגות מעל ראשינו בדמות מרכיב גנטי, אולם לא ניתן להתעלם מהמשמעות האדירה שיש לאורח חיים (תזונה, פעילות גופנית, הימנעות מסטרס) בהתפתחות סוכרת.

סוכרת מטופלת באמצעות הרפואה הסינית מזה אלפי שנים, והיא יכולה להיכלל תחת הכותרת של מספר מחלות שונות ברפואה הסינית, תלוי באופן בו היא מתבטאת אצל כל מטופל. המחלה העיקרית אליה סוכרת מסווגת היא מחלת ה- xiao ke (באנגלית: wasting and thirsting) אשר ביטוייה חופפים למדי לביטויים של סכרת. הגורמים למחלה זו יכולים להשתנות לפי ביטויי המחלה, אולם בדרך כלל הם יכללו תזונה לא נכונה, במיוחד תזונה הכוללת מזונות עשירים, שמנים, מתובלים, חריפים, או מתוקים או צריכה של אלכוהול. תזונה כזו עשויה לגרום למה שמוגדר ברפואה הסינית כ-"חום בקיבה" אשר מתבטא בצמא רב, רעב רב או רעב זמן קצר לאחר ארוחות. בנוסף, צריכת הרבה מזון מתוק, שמן, או עשיר, ביחד עם מיעוט בפעילות גופנית, הרבה חשיבה ודאגה, ולא מספיק מנוחה, עשויים לגרום לחולשה של צ'י הטחול, אשר יכולה להתבטא בעייפות, השמנה, חולשה של השרירים, וכן לדלדול שרירים ככל שהמחלה מתקדמת. משלב ראשוני שכיח זה, המחלה יכולה להתקדם במספר אופנים ולפגוע באיברים אחרים כגון הריאות, הכליות והכבד. הטיפול במחלה יותאם באופן אישי לפי האופן שבו היא מתבטאת באותו מטופל, ותכלול טיפול באמצעות צמחי מרפא סיניים כחלק חשוב מהטיפול, בנוסף לדיקור, שינויים בתזונה והמלצה על פעילות גופנית ופעילויות מרגיעות לפי הצורך.

WhatsApp
היי, ניתן להשיג אותי גם בווטסאפ, הקליקו מטה על הכפתור