גיא קארו סיגל דיקור סיני

"הטבע, הזמן, והסבלנות הינם שלושת הרופאים המופלאים" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

הרפואה הסינית מגדירה באופן ברור מהי מחלה, כיצד היא מתרחשת, מה גורם לה, וכיצד ניתן לטפל בה.

על מנת להגדיר מהי מחלה על פי הרפואה הסינית, יש להבין תחילה מהי בריאות, כלומר מהו המצב הנורמאלי על פי הרפואה הסינית.

רפואה סינית מגדירה את הבריאות כמצב של איזון יחסי בין כל האלמנטים והכוחות הקיימים באדם, כלומר מצב בו קיימת הרמוניה. מדובר במצב דינאמי, מצב לא סטטי.

קיימת תנועה מתמדת בין הכוחות השונים בגוף, בין היין ליאנג, שני הכוחות אשר בעזרתם ניתן לאפיין את כל התופעות בעולם. שני כוחות אלו לא עוצרים לרגע, קיימת השתנות מתמדת במצב האדם – הן הגופני והן הנפשי, אך עם זאת קיים ביניהם איזון, על ידי שמירה על טווח מסוים של תנועה. כאשר האיזון הזה לא נשמר, מתרחשת מחלה.
האיזון הזה יכול להיות מופר כתוצאה מגורמים שונים, אך יהיה הגורם ליציאה מאיזון אשר יהיה, החזרה לאיזון יכולה להתרחש רק על ידי האדם עצמו, הגוף והנפש עצמם. כל הטיפולים ברפואה הסינית מכוונים אך ורק כדי לעזור לאדם לטפל בעצמו, כדי לאפשר לטבע לטפל בחוסר האיזון, על מנת לאפשר לאיזון הטבעי לחזור להתקיים.

כאשר אנחנו בוחנים את פני הדברים על פי הבנה זו, ניתן להסתכל על הטיפול בדיקור סיני כעל דרך בעזרתה ניתן לתת לגוף, או יותר נכון, לתת לאדם, מידע לגבי השינוי שעליו לעשות על מנת לחזור לאיזון, כלומר לאפשר לאדם ללמוד איך עליו להתנהג, באמצעות לימוד שלא בדרך האינטלקט אלא דרך הגוף ובעזרת המחטים.

בזמן טיפול בדיקור סיני, וזמן מה אחריו, המטופל יחוש לרוב שיפור במצבו. שיפור זה ימשך בטיפולים הראשונים מספר שעות או מספר ימים, ומפעם לפעם, מטיפול לטיפול, זמן ההקלה יתארך, והזמן והחומרה של התלונה איתה המטופל הגיע לטיפול יפחתו בהדרגה, ככל שהאדם מסוגל ללמוד, עד להגעה לריפוי מספק.

בהקשר זה מעניין לציין את ההבדל בין ילדים לקשישים. כשם שילדים עסוקים כל הזמן בחקירת העולם שסביבם ובלמידה מתמדת, הם גם מגיבים במהירות ובעוצמה לטיפול בדיקור סיני, לעיתים בתוך דקות בודדות. קשישים לעומתם, מתקשים ללמוד דברים חדשים ונוטים יותר להתקבע בדפוסים ישנים, ואכן מגיבים לדיקור יותר באיטיות, ודורשים יותר גירוי על ידי מחטים ויותר זמן עד להחלמה, למרות שגם הם מפיקים תועלת רבה מטיפול בדיקור סיני, תוך כדי למידה איטית יותר. אפשר אולי להתנחם בכך שלקשישים יש לרוב יותר סבלנות וזמן פנוי מאשר לצעירים…

"רועש כלפי חוץ, ריק מבפנים" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה זו כה מיטיבה לתאר תופעות רבות בעולם, ובעיקר התנהגות של אנשים, מתאימה גם לתיאור של מחלות על פי הרפואה הסינית.

הרפואה הסינית מבוססת על התיאוריה הבסיסית של היין והיאנג- הפכים המשלימים זה את זה, מזינים זה את זה, ואף הופכים זה לזה. תנועה דינאמית בין שני כוחות בעלי מאפיינים הפוכים אשר תלויים האחד בשני. לא קיים יין ללא יאנג, לא קיים יאנג ללא יין.

היין מייצג את המאפיינים החומריים, השקטים, הסטטיים, הקרים, הפנימיים, הנשיים. היאנג לעומת זאת מתאר את המאפיינים האתריים, לא חומריים, הרועשים, הפעילים, החמים, החיצוניים, הגבריים. בכל תופעה בעולם ניתן למצוא את המאפיינים הללו, ובכלל זה באדם על כל הוויתו הגופנית והנפשית.

על פי טיפול ברפואה סינית, היחס בין היין ליאנג משתנה כל הזמן, ויתכנו מצבים שונים ביחסים אלו: יתכן מצב בו היאנג עודף לעומת יין בעוצמה רגילה, מצב זה יחשב כיאנג עודף. מצב כזה יכול להיות מצב של חום רב ממקור חיצוני, כמו בסוגים מסוימים של התקררות. יתכן מצב בו היין עודף והיאנג בעוצמה רגילה, מצב זה יחשב כעודף יין. מצב כזה יתכן במקרים של הצטברות נוזלים וקור ממקור חיצוני. שני מצבים אלו פחות שכיחים בהתייחסות הקלינית למצבי עודף וחסר, וכאשר מדברים על יין ויאנג, לרוב נדבר על חסר שלהם, על חולשה שלהם לעומת המצב הטבעי של איזון יחסי בין יין ליאנג, למרות שאף פעם לא נראה איזון מוחלט. חולשה של יאנג תתבטא בדומיננטיות של יין – קור, נוזלים, איטיות. כך שבקליניקה נראה תופעות של בצקות (הצטברות נוזלים, חוסר תנועה של נוזלים), הרגשת קור, עייפות, חולשה, אפאטיות, ואילו בחוסר יין נראה דומיננטיות של יאנג – יובש (חוסר בנוזלים), צמא, עצירות, ואף תופעות של חום. כאשר היין חסר, נוצר כאמור מצב של עודף יחסי של יאנג. עודף זה נחשב כ"עודף מדומה", כלומר העודף של היאנג הוא למעשה רק ביטוי של חסר היין, מכיוון שהיין יהיה תמיד יחסי ליאנג והיאנג יחסי ליין. כאשר החסר של היין גדול, כלומר הפער בין היין ליאנג גדול, נראה תופעות של עודף יאנג מדומה. תופעה זו שכיחה למדי בגיל המעבר אצל נשים: בגיל זה היין, אשר עד כה היה יותר דומיננטי מהיאנג, נחלש, והאישה תסבול מתופעות של עודף יאנג מדומה- גלי חום, הזעות, חוסר שקט, עצבנות, קשיי שינה, צמא וגרון יבש, חשק מיני מוגבר. בהחלט "רועש כלפי חוץ, ריק מבפנים". תופעות אלו נגרמות לא בגלל שהיאנג גדל, לא בגלל שנוסף עוד יאנג, אלא בגלל שהיין חסר וחלש, ולעומתו היאנג נראה עודף.

אם נטפל בצורה נכונה במצב זה, נזין את היין ונשיב את האיזון שהופר. כאשר לא מטפלים במצב, היאנג המדומה ימשיך "לבעור" ולכלות את היין החלש, עד אשר בסופו של דבר גם היאנג יחלש ונגיע לאיזון חדש, איזון בו היין וגם היאנג חלשים שניהם בערך באותה המידה, מצב אשר מבשר את השלב האחרון של החיים, בו היין והיאנג הולכים ונחלשים עד להתכלותם המלאה.

"מחלה אחת מאה תרופות, תרופה אחת מאה מחלות" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

האמרה המובאת כאן הפעם הינה אמרה השגורה למדי בפיהם של רופאים סינים רבים.
האמרה יכולה להישמע מוזרה ואף פרדוקסאלית לאוזניים אשר אינן מכירות את הרפואה הסינית, אך למעשה אמרה זו מרמזת על כמה מהעקרונות האבחנתיים והטיפוליים המרכזיים שהרפואה הסינית משתמשת בהם.

בביצוע אבחון על פי הרפואה הסינית, בדומה למקובל ברפואה המערבית, לאחר לקיחת ההיסטוריה הרפואית, הדבר הראשון שלגביו יש להכריע הינו מהות המחלה: באיזו מחלה מדובר? לשם כך מבצעים אבחנה מבדלת, כלומר מעלים השערות לגבי אילו מחלות אפשריות במקרה נתון, ושוללים כל אפשרות עד אשר מגיעים לאפשרות הסבירה ביותר.

על פי המקובל ברפואה המערבית, לאחר שבררנו באיזו מחלה מדובר, נבחר את הטיפול המתאים מבין טיפול אחד או יותר אפשריים. ברפואה הסינית לעומת זאת, לאחר שהכרענו באיזו מחלה מדובר, קיימים שלבים נוספים בתהליך האבחנה, כאשר בשלב הבא לאחר אבחנת המחלה יש לאבחן באיזה אופן מתבטאת אותה מחלה במטופל הספציפי.

על פי כמעט כל מטפל ברפואה סינית שתפגשו כל מחלה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון של ביטויים הנבדלים זה מזה, ולכן מצריכים טיפולים השונים זה מזה. לצורך קביעת האופן שבו מתבטאת מחלה במטופל ספציפי, יש לבצע אבחנה מבדלת נוספת – אבחנה מבדלת לתסמונת המתבטאת באותו המטופל, כלומר בירור לאופן המדויק בו מחלה מסוימת מתבטאת במטופל מסוים. האבחנה על פי תסמונות מתבצעת לפי מערכת התסמונות הסיניות, שהיא מערכת אשר מאפשרת לקטלג כל מטופל לתסמונת אחת או יותר.

נוסף על כך, קיימת אבחנה מבדלת נוספת, אבחנה מבדלת לערוצי הדיקור – אילו ערוצים (מרידיאנים) מעורבים במחלה אצל המטופל.

לאחר שביצענו את שלושת האבחנות המבדלות, ניתן לקבוע את האסטרטגיה הטיפולית המתאימה, ולפי אסטרטגיה זו להחליט על הטיפול המתאים ביותר.

בשיטה זו מחלה אחת יכולה להתבטא בדרכים רבות, ולכן טיפולים רבים, שונים מאוד זה מזה.
שיטה זו של אבחנה לפי מחלות ואחר כך לפי תסמונות ומרידיאנים יוצרת מצב בו מחלות שונות מתבטאות באופנים דומים, ולכן אותו הטיפול יכול להיות יעיל למחלות שונות, ובלבד שהן מתבטאות באופן דומה על פי מערכת התסמונות הסיניות.

"תרופה לריפוי, מרק להזנה" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

על פי הרפואה הסינית, יש להתאים את התנהגותנו לאקלים שבו אנחנו חיים. בחורף, הטבע מכונס, מוסתר, הגשמים יורדים (לפעמים אפילו בארצנו…), וזה הזמן בו האדמה מוזנת, הצמחים מוזנים, ומחדשים את המאגרים שלהם. לפיכך, זהו הזמן בו אנחנו, בני האדם, צריכים להיות יותר במנוחה, פחות פעילים, ולצרוך מזון עשיר יחסית ומזין, רצוי במיוחד מזון בטמפרטורה חמה, לכן, מזון מושלם לחורף הוא מרק חם.

למילה בסינית עבור מרק – טאנג (tang) – יש משמעות נוספת: מרקחת (decoction), בישול של צמחי מרפא במים. כלומר בסינית, המילים מרק ותרופה (במשמעותה המסורתית), זהות.

מרק הוא אכן דרך טובה לצרוך מזון מזין, אך למעשה מרק יכול להיות גם תרופה. בארץ כולנו מכירים את מרק העוף כתרופת הסבתא להתקררות. בסין, השימוש במרק לא נשאר רק בתחום של תרופות הסבתא, אלא נכנס להיות חלק מהתחום של רפואת צמחים המוסדרת.

בשנת 341 לספירה פרסם הרופא הסיני הידוע גה חונג (Ge Hong) את סיפרו Zhou hou bei ji feng (Emergency Formulas to Keep Up One's Sleeve) בתרגום חופשי: "מדריך לפורמולות למצבי חירום" אשר כלל תיאור מפורט של מחלות שונות ודרכי הטיפול בהן, כולל בין השאר את התיאור העתיק ביותר של מחלת האבעבועות השחורות, וכן תיאור של מלריה ומחלות רבות נוספות. בספר זה גה חונג תיאר גם את הטיפול במצבים של התקררויות פשוטות. לשלב הראשוני ביותר של התקררות, השלב שרבים מאיתנו מתעלמים מקיומו לחלוטין, גה חונג המליץ על הפורמולה cong chi tang (scallion and prepared soybean decoction, מרקחת בצל ירוק וסויה מעובדת) או במילים אחרות: מרק מיסו. פורמולה זו נועדה לשלב הכי התחלתי של המחלה, כאשר הסימפטומים הם: מעט חום ומעט צמרמורות ללא הזעה, כאב ראש, ואף סתום או נוזל.
כיצד פועלת הפורמולה מבחינת רפואה סינית: הבצל הירוק הוא בעל אופי חמים וחריף, ולכן ייצור תנועה של הצ'י בגוף, דבר אשר יגרום להזעה עדינה, הסויה מאפשרת את שחרור הפאתוגן החוצה עם הזיעה. ביחד שני הצמחים מהווים שילוב עדין מאוד לטיפול במצבים הראשוניים של התקררות.

רכיבים: 3-5 גבעולי בצל ירוק, 3-4 כפות של מיסו (ממרח סויה), 6 כוסות מים.
הוראות הכנה: יש להמיס את המיסו במעט מים רותחים. להרתיח את המים ולהוסיף את המיסו המומס ביחד עם גבעולי הבצל הירוק קצוצים, ולבשל במשך חמש עד עשר דקות.

בתיאבון ולבריאות!

"אנשים אינם מועדים על הרים, אלא על תילי חפרפרות" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

החורף מביא עימו ביחד עם גשם גם את מחלות החורף: התקררויות, וירוסים שונים, שפעות וכו'. מידי שנה אנחנו שומעים על מיקרים בהם זה לא נגמר רק במספר ימים של צינון, כאבים ועייפות, אלא מתפתח למצבים מסכני חיים ואף למוות. ברוב המקרים מדובר במחלות אצל תינוקות ומבוגרים, אשר באופן טבעי יותר חשופים למחלות, אולם מידי פעם אנחנו מתבשרים על מקרים בהם אנשים צעירים ובריאים בדרך כלל אשר נופלים חלל ל"שפעת רגילה".

טיפול סיני בהתקררויות מסוגים שונים השתנה מאוד לאורך השנים הארוכות בהן הרפואה הסינית מתפתחת. בסביבות שנת 200 לספירה פרסם הרופא הסיני הנודע ז'אנג ז'ונג ג'ינג (Zhang Zhong Jing) את סיפרו "חיבור על מחלות קור ומחלות שונות" ("Treatise on Cold Pathogenic and Miscellaneous Diseases", Shanghan Zabing Lun בסינית). תלמידו של ז'אנג, וואנג שוחה ((Wang Shuhe ערך את הספר לשני ספרים: Lun Shanghan ("על מחלות קור") ו-Jingui Yaolue ("אוצרות רפואיים מארון הזהב"), אשר מהווים עד היום את האורים ותומים של הרפואה הסינית בתחומים רבים, כאשר ה- Lun Shanghan עוסק בסוגים שונים של מחלות כולל התקררויות, ו- Jingui yaolue עוסק בעיקר במחלות פנימיות. עקרונות הטיפול ופורמולות הצמחים המופיעות ב shanhan lun שלטו בעולם הרפואה הסינית במשך שנים רבות, ומהוות עד היום חלק משמעותי מהטיפול הסיני.

על פי התיאורייה המוצגת ב- Lun Shanghan, מחלות רבות נגרמות כתוצאה מחדירה של גורמים פאתוגניים (מחוללי מחלה) מהסביבה אל תוך הגוף, בדומה לחיידקים ווירוסים ברפואה המערבית, כאשר חומרת המחלה משתנה מאדם לאדם על פי חוזקו של ה"צ'י המגן" של הגוף לעומת חוזקו של מחולל המחלה.

בסביבות המאה השש עשרה – שבע עשרה, הופיעו בסין מחלות אשר התנהגו בצורה שלא הייתה מוכרת לרופאים הסינים: מחלות אשר תקפו את כולם, צעירים וזקנים, בריאים וחולים, ופגיעתן קשה. היו אלה מגפות אשר הרפואה הסינית לא ידעה להתמודד איתן באופן יעיל, מה שהוביל לרוויזיה של התיאוריות של הרפואה הסינית שהיו מקובלות עד אותו הזמן, והוביל להתפתחותה של תיאוריה חדשה ברפואה הסינית, תיאוריית ה- wen bing, תיאוריית מחלות החום.

על פי תיאוריה זו, קיימים גורמים פאתוגניים חיצוניים כה חזקים אשר מסוגלים לחדור לגוף ללא קשר לעוצמה של ה"צי המגן", מערכת החיסון של הגוף, וליצור מחלה גם אצל החזקים ביותר. בנוסף, ככל הנראה בפעם הראשונה ברפואה הסינית, הרופאים הכירו בכך שמדובר במחלות מידבקות העוברות מחולה לחולה, הכרה אשר הייתה קריטית לטיפול מוצלח במגפות, וכן הובן שמחלות אלו חודרות אל הגוף דרך האף והפה.
בניגוד למחלות המתוארות ב-  Lun Shanghan, המתוארות כמחלות של קור, מחלות ה- wen bing הינן מחלות של חום, המאופיינות בהיותן מדבקות, מתבטאות בחום גבוה, ויש להן נטייה להחמיר במהירות ולפגוע באיברים הפנימיים.

על פי תיאוריית ה- wen bing, הפאתוגן החזק חודר לגוף בהדרגה, תוך מעבר בין ארבע שכבות, מהשכבה החיצונית לפנימית, עם סימנים אופייניים לפגיעה בכל שיכבה. מסיבה זו התיאוריה ידועה גם בתור "תיאוריית ארבעת השכבות", כאשר ככל שהשכבה עמוקה יותר, כך הפגיעה קשה יותר.

מחלות שונות יכולות להתנהג באופן זה, דוגמת חצבת, דיפטריה, דלקת קרום המח, פוליו, ועוד. גם שפעת יכולה להתנהג באופן זה בחלק מהמקרים, ולכן הרפואה הסינית מתייחסת בחומרה לכל מחלה המתבטאת בחום גבוה, ולפיכך מומלץ לטפל בעזרת צמחי מרפא או דיקור מיד עם הופעת התסמינים הראשונים.

"הלב מלבלב בגוון הפנים" (Nei Jing)

כפי שרשמתי באמרות הקודמות, על פי הרפואה הסינית, לכל איבר בגוף יש משמעות השונה מזו המוכרת ברפואה המערבית, והאיבר עליו מדברים ברפואה הסינית הוא לא בהכרח אותו האיבר כמו ברפואה המערבית, אלא יותר נכון להתייחס אליו כאל מערכת שלמה, הכוללת בתוכה מגוון תפקודים ומשמעויות, הרבה מעבר לתפקוד הביו-רפואי המוכר לנו מהרפואה המערבית המודרנית.

במסגרת התיאוריה הרפואית הסינית, קיימים חמישה איברים עיקריים, אשר מכונים אברי ה-זנג (zang), או "האיברים המלאים". איברים אלו הם: הטחול, הכבד, הלב, הריאות, והכליות. לאיברים אלו ישנם תפקידים רבים ומערכתיים ברפואה הסינית.

לכל אחד מחמשת אברי ה-zang יש מאפיינים ייחודיים, הכוללים בין השאר רקמות בגוף עליהן כל אחד מהאיברים הללו שולט, ו"פתח" בפנים אליו כל איבר "נפתח", כלומר מתבטא.

מאפייני הלב הם:

שולט על הדם ועל כלי הדם

שולט על ההזעה

מתבטא בגוון הפנים

"נפתח" אל הלשון

מאכסן את ה- שן (shen)

על פי הרפואה הסינית, ועל פי מטפלים ברפואה סינית בכירים, בתהליך ייצור הדם משתתפים מספר איברים, כאשר החלק הסופי, האחרון, של ייצור הדם מתבצע למעשה בלב. תפקידו של הלב בייצור הדם הוא "לשים חותמת", כלומר לאשר שהדם אכן מוכן לשימוש, ולהכניסו לשימוש. תיאור זה יכול להישמע מעט (או יותר ממעט) מוזר לאוזן המערבית אשר לא מכירה את תפקידו של הלב ברפואה הסינית, ולכן כאן המקום להסביר למה הכוונה. ברפואה הסינית הגוף מושווה לארץ, למדינה, וכמו בכל מדינה יש ממשל אשר שולט בה, כאשר לכל בעל תפקיד בממשל יש הגדרות ברורות לגבי תחומי האחריות והסמכויות שלו. על פי מודל זה, הלב מושווה לקיסר של הגוף, השליט של כל האיברים.

זה המקום לבדוק מה תפקידו של השליט העליון, הקיסר, על פי הפילוסופיה הסינית:

בניגוד למה שרבים חושבים, תפקידו של הקיסר לא כולל את הניהול של הממשלה, לשם כך קיים ראש הממשלה, וכמובן שתפקידו הוא לא תפקיד מנהלי רגיל, כיוון שהוא מעל לכל זה. הקיסר הוא זה אשר קובע את האופי של המדינה, וכמו כן תפקידו של הקיסר הוא להיות קשר בין השמיים, האדמה, והאדם, שזה אומר להיות אחראי על הקשר הרוחני בין האדם לסביבה הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית., אם יורד גשם בחורף, הרי שזה אומר שהקיסר מילא את חובתו. אם האורז גדל כמצופה, הקיסר עשה את שלו. ברמה הנפשית, הקיסר הוא זה שיכתיב את קוד ההתנהגות, את אמות המוסר שלפיהן תתנהל המדינה. מה מותר, מה אסור.
לפי הסבר זה, קל יותר להבין מדוע הלב הוא זה שנותן את החותם הסופי על ייצור הדם, הוא זה המאפשר לדם לזרום בגוף ולהביא עימו את כל חומרי ההזנה שהגוף צריך, במהירות ובעיתוי הנכון, כשם שהגשם מגיע בעיתו.

הלב שולט על הדם, אך גם על כלי הדם עצמם, שהם עורקי התחבורה במדינת הגוף, ולפיכך הלב אחראי על הפצת הדם לכל הגוף. הדופק יבטא את ההפצה של הדם בגוף, ולפיכך את המצב הבריאותי של כל הגוף.

הלב מאכסן את השן (shen), החלק הנפשי החשוב ביותר ברפואה הסינית – חלק המתבטא במבט שבעיניים, ב"ניצוץ החיות" שבעיניים. זהו הדבר שמבדיל אדם מאדם, שעושה כל בן אדם למשהו מיוחד. כאשר הנפש לא שקטה, המבט שבעיניים יביע זאת (וגם להפך). השן קשורה גם לרצון לחיות, ולשמחת החיים הייחודית לכל אדם, לפיכך המצב הנפשי בכללותו נמצא בשליטתו של הלב ותלוי במצבו של הלב. השן מתאכסנת באופן ספציפי בדם של הלב, ולכן על פי הרפואה הסינית יש קשר קרוב מאוד בין המצב הנפשי – רגשי למצב הדם.

הזיעה היא נוזל שנמצא בשליטת הלב- כאשר הדם מוזרם חזק ומהר על ידי הלב, תהיה הזעה. הדבר מתרחש במהלך פעילות גופנית למשל, אך גם במצבים של התרגשות או חרדה. מסיבה זו גם הזעות לילה אשר אופייניות בגיל המעבר אצל נשים קשורות בדרך כלל לפגיעה בלב, וכן חרדות, חוסר יציבות רגשית, וקשיים בשינה (לאו דווקא בגיל המעבר) – כולם קשורים לפגיעה בתפקוד הלב.

הגוון של הפנים מבטא את מצב הדם, ןלכן מבטא גם את מצבו של הלב. פנים חיוורות – מאט יכולות להעיד על חולשה של הדם, פנים חיוורות מבריקות יכולות להעיד על חסר ביאנג של הלב, ופנים אדומות יכולות לבטא חום עודף בלב. לכן נאמר כי הלב מלבלב בגוון הפנים.

האיבר בפנים אליו הלב "נפתח" הוא הלשון. ללשון יש תפקיד מרכזי בדיבור, כלומר בתקשורת בין אנשים, ביכולת להביע רצונות, רגשות, ובכלל ליצור קשר בין אדם אחד לשני. באיזה אופן תתקיים התקשורת הזו? כל זה תלוי בלב.

"הטחול מלבלב בשפתיים" (Nei Jing)

כפי שרשמתי באמרות הקודמות, על פי הרפואה הסינית, לכל איבר בגוף יש משמעות השונה מזו המוכרת ברפואה המערבית, והאיבר עליו מדברים ברפואה הסינית הוא לא בהכרח אותו האיבר כמו ברפואה המערבית, אלא יותר נכון להתייחס אליו כאל מערכת שלמה, הכוללת בתוכה מגוון תפקודים ומשמעויות, הרבה מעבר לתפקוד הביו-רפואי המוכר לנו מהרפואה המערבית המודרנית.

במסגרת התיאוריה בתחום של רפואה סינית, קיימים חמישה איברים עיקריים, אשר מכונים אברי ה-זנג (zang), או "האיברים המלאים". איברים אלו הם: הטחול, הכבד, הלב, הריאות, והכליות. לאיברים אלו ישנם תפקידים רבים ומערכתיים ברפואה הסינית.
לכל אחד מחמשת אברי ה-zang יש מאפיינים ייחודיים, הכוללים בין השאר רקמות בגוף עליהן כל אחד מהאיברים הללו שולט, ו"פתח" בפנים אליו כל איבר "נפתח", כלומר מתבטא.

הטחול עליו מדברים ברפואה הסינית קשור באופן רופף למדי לטחול המוכר לנו מהרפואה המערבית, על פיה מדובר באיבר השייך למערכת החיסון.

מאפייני הטחול הם:

אחראי על ההמרה ועל ההפצה

שולט על הדם

שולט על השרירים ועל ארבעת הגפיים

"נפתח" אל הפה ומתבטא בשפתיים

אחראי על "הרמת" הצ'י ועל ה"החזקה"

מאכסן את ה-יי (Yi)

תפקידו העיקרי של הטחול הוא לבצע את פעולת הפקת הצ'י מהמזון ומהשתייה, בדומה להפקת אנרגיה ממזון ומשתייה, התהליך שמבוצע על ידי מערכת העיכול ברפואה המערבית. לאחר שהטחול המיר את המזון והשתייה לצ'י, הטחול מניע את הצ'י שיצר לשאר חלקי הגוף. הצ'י שנוצר משמש גם ליצירת הדם. לטחול יש תפקיד נוסף בהקשר של הדם: הוא אחראי על כך שהדם יישאר בכלי הדם. לכן כאשר הטחול אינו מתפקד כראוי, אנחנו נראה שטפי דם הנגרמים מאוד בקלות או אפילו ללא סיבה ברורה. תפקיד זה של הטחול גם קשור לתפקיד נוסף של הטחול: "הרמת" הצ'י ו"החזקה"- הטחול אחראי על כך שהאיברים בגוף יישארו במקומם ולא יפלו מטה, כפי שניתן לראות במצבים שונים של צניחות איברים: צניחת רחם, טחורים, הרנייה (קילה), מפרצת (אנאוריזמה) ועוד- גם חיצונית וגם פנימית בגוף.

הטחול שולט גם על השרירים בגוף, ובמיוחד על הגפיים. כאשר הטחול פועל טוב השרירים יוזנו כראוי, יהיו מפותחים, ובטונוס תקין- לא רפויים מידי ולא מתוחים מידי.

מכיוון שהטחול מהווה ברפואה הסינית את אחד החלקים העיקריים של מערכת העיכול, אך טבעי הוא שהטחול "נפתח" אל הפה ומתבטא בשפתיים, האזור בגוף שבו מתחיל תהליך העיכול. מצב השפתיים ישמש לכן כאינדיקציה למצבו של הטחול.

"הריאות מלבלבות בעור ובשיער הגוף" (Nei Jing)

כפי שרשמתי באמרות הקודמות, על פי הרפואה הסינית, לכל איבר בגוף יש משמעות השונה מזו המוכרת ברפואה המערבית, והאיבר עליו מדברים ברפואה הסינית הוא לא בהכרח אותו האיבר כמו ברפואה המערבית, אלא יותר נכון להתייחס אליו כאל מערכת שלמה, הכוללת בתוכה מגוון תפקודים ומשמעויות, הרבה מעבר לתפקוד הביו-רפואי המוכר לנו מהרפואה המערבית המודרנית.

במסגרת התיאוריה הרפואית הסינית, קיימים חמישה איברים עיקריים, אשר מכונים אברי ה-זנג (zang), או "האיברים המלאים". איברים אלו הם: הטחול, הכבד, הלב, הריאות, והכליות. לאיברים אלו ישנם תפקידים רבים ומערכתיים ברפואה הסינית.

לכל אחד מחמשת אברי ה-zang יש מאפיינים ייחודיים, הכוללים בין השאר רקמות בגוף עליהן כל אחד מהאיברים הללו שולט, ו"פתח" בפנים אליו כל איבר "נפתח", כלומר מתבטא.

מאפייני הריאות הם:

שולטות על הצ'י ועל הנשימה

שולטות על הערוצים (מרדיאנים) ועל כלי הדם

שולטות על "הפיזור וההורדה"
|
מסדירות את "מעברי המים"

שולטות על העור ועל שיער הגוף

"נפתחות" אל האף

מאכסנות את הפו (Po)

בדומה לתפיסת התחום של רפואה אלטרנטיבית (מערבית), גם על פי הרפואה הסינית התפקוד החשוב ביותר של הריאות הוא הנשימה. כאשר אנחנו אומרים "נשימה" ברפואה הסינית, אנחנו מתכוונים לפעולה של הכנסת צ'י "טהור" מהאוויר והוצאת צ'י "עכור" מהגוף, פעולה אשר מאוד דומה לפעולה הביולוגית המוכרת של הכנסת אוויר עשיר בחמצן לגוף, והוצאת אוויר עשיר בפחמן דו חמצני מהגוף החוצה. ניתן לומר שהחמצן בהקשר זה הוא הצ'י של האוויר. על פי הרפואה הסינית, תפקידן של הריאות הוא לא רק לשלוט בהכנסה ובהוצאה של האוויר, אלה גם בפיזור של הצ'י הלאה, בתוך הגוף. זו גם אחת הסיבות מדוע לריאות יש תפקיד חשוב גם בכל מערך האנרגיה של הגוף, ולכן גם חולשה של הריאות יכולה להתבטא בחולשה כללית.

מכיוון שהריאות שולטות על הצ'י, והצ'י הוא חיוני על מנת לאפשר תנועה של דם, הריאות עוזרות ללב להניע את הדם. הריאות מתוארות כ"ראש הממשלה" של הגוף, בעוד הלב הוא הקיסר. הריאות משפיעות מאוד על תנועת הדם, ולמעשה קצב הנשימה קובע את קצב הפעימות של הלב. מסיבה זו, וגם מעצם הקירבה הפיזית בין שני איברים אלו, ללב ולריאות יש הרבה מן המשותף, ופעמים רבות שני איברים אלו יכולים לבטא סימפטומים דומים- הן על פי הרפואה הסינית, והן על פי הרפואה המערבית, כמו למשל במצב של התקף לב היכול להתבטא בקוצר נשימה כסימפטום היחיד.

השליטה של הריאות על ה"פיזור והורדה" קשורה מאוד גם לשני התפקודים הבאים- הסדרת מעברי המים והשליטה על העור: הריאות מורידות את הצ'י מהחזה מטה אל עבר הכליות אשר "מקבלות" את הצ'י. נוסף לכך, הריאות גם אחראיות על פיזור הצ'י ברחבי הגוף, ובכלל זה גם על פיזור הצ'י באזורים החיצוניים של הגוף, קרי האזור שסמוך לעור. בצורה זו הריאות קשורות לתפקודם לשלוט על העור ועל שיער הגוף. הצ'י אשר הריאות מפזרות באזורים החיצוניים יותר של הגוף נקרא "צ'י מגן" (wei Qi) ותפקידו להגן על הגוף מפני פלישה של פתוגנים חיצוניים מהסביבה אל תוך הגוף. הריאות שולטות גם על העור ועל הצ'י המגן דרך שליטה על הפתיחה והסגירה של הנקבוביות שעל העור – ודרך כך מונעות חדירה של פתוגנים פנימה ומאפשרות הוצאה של פתוגנים שנכנסו החוצה. הריאות הן האיבר הפנימי הכי "חיצוני", כלומר הן נמצאות בקשר עם הסביבה: דרך שליטתן בעור, השכבה החיצונית של הגוף, וכן דרך הנשימה – פעולה אשר מכניסה את האוויר מבחוץ פנימה ומוציאה את האוויר מבפנים החוצה. מכיוון שהריאות שולטות על העור והשיער שעל עור הגוף, שנחשב למעשה כחלק מהעור, מצבן של הריאות יתבטא בצורה ברורה לכל רואה במצבו של העור ושיער הגוף.

תהליך הפיזור כולל לא רק את פיזור הצ'י בגוף, אלא גם את פיזור והפצת הנוזלים בגוף. ברפואה הסינית אומרים שהריאות מפיצות את הנוזלים על פני הגוף, ובמיוחד אל העור ב"ריסוס". כאשר הריאות מתפקדות היטב, העור יקבל לחלוח באופן תקין, וההזעה תהיה נורמאלית. תפקוד זה חשוב גם בכל מה שקשור בשחרור הנוזלים מטה אל עבר שלפוחית השתן. תפקוד לא תקין של הריאות יכול לגרום לפיכך לאצירת שתן, מה שקושר פעם נוספת את תפקידי הריאות עם הכליות.

כאמור, הריאות שולטות על הנשימה, מסיבה זו קל להבין שהאף, דרכו עוברת הנשימה, נמצא תחת שליטתן של הריאות. ה"פתיחה" אל האף מבטאת גם את העובדה שחוש הריח, על פי הרפואה הסינית, תלוי אף הוא בתפקודן של הריאות, למרות שחוש זה תלוי גם בתפקודם של איברים אחרים. הקול, תכונה נוספת הקשורה בנשימה, נשלט גם הוא על ידי הריאות, פגיעה בריאות תתבטא לרוב גם בקול- כפי ששומעים אצל מעשנים, בנוסף לפגיעה בחוש הריח.

"הכליות מלבלבות בשער הראש" (Nei Jing)

כפי שרשמתי באמרה הקודמת, על פי הרפואה הסינית, לכל איבר בגוף יש משמעות השונה מזו המוכרת ברפואה המערבית, והאיבר עליו מדברים ברפואה הסינית הוא לא בהכרח אותו האיבר כמו ברפואה המערבית, אלא יותר נכון להתייחס אליו כאל מערכת שלמה, הכוללת בתוכה מגוון תפקודים ומשמעויות, הרבה מעבר לתפקוד הביו-רפואי המוכר לנו מהרפואה המערבית המודרנית.
במסגרת התיאוריה הרפואית הסינית, קיימים חמישה איברים עיקריים, אשר מכונים אברי ה-זנג (zang), או "האיברים המלאים". איברים אלו הם: הטחול, הכבד, הלב, הריאות, והכליות. לאיברים אלו ישנם תפקידים רבים ומערכתיים בתחום של טיפול ברפואה סינית.
לכל אחד מחמשת אברי ה-zang יש מאפיינים ייחודיים, הכוללים בין השאר רקמות בגוף עליהן כל אחד מהאיברים הללו שולט, ו"פתח" בפנים אליו כל איבר "נפתח", כלומר מתבטא.

מאפייני הכליות הם:

מאכסנות את ה-ג'ינג (Jing – תמצית החיים), ושולטות על לידה, גדילה, התפתחות, ורבייה.

מייצרות מח עצם, ממלאות את המח ושולטות בעצמות

שולטות במים

שולטות בקבלת הצ'י

"נפתחות" אל האוזניים

מתבטאות בשער הראש

שולטות על שני "הפתחים התחתונים"

מאכסנות את הז'י (Zhi)

כפי שניתן להבין מרשימה זו, הרפואה הסינית מייחסת חשיבות רבה מאוד לכליות. הכליות נחשבות ל"שורש החיים", המקור של כל היין והיאנג בגוף, כלומר לחלק הכי בסיסי של הגוף. הכליות מאכסנות את ה-ג'ינג (Jing) , תמצית החיים, חומר בעל אופי נוזלי סמיך הנע במעגלים איטיים בגוף, ואחראי על תהליכים של התפתחות, גדילה, ורבייה. הג'ינג מתקבל בחלקו מההורים בעת ההתעברות, ומכאן החשיבות של תפקיד הכליות בכל מה שקשור ללידה, התפתחות, גדילה ורבייה. מעניין לראות שבדרך כלל כאשר מדברים ברפואה המערבית על מחלות גנטיות הפוגעות בהתפתחות ילדים, גדילה, ורבייה, ברפואה הסינית זה יחשב כמחלה של הכליות, ובמיוחד כפגיעה בג'ינג. בהקשר זה, גם הקביעה ש"הכליות ממלאות את המח" מתאים לתפיסה של הרפואה המערבית, מכיוון שגם כאן מצבים של פגיעות בהתפתחות המח הם בדרך כלל פגיעות גנטיות, או פגיעות במהלך ההריון, הלידה או זמן קצר אחר כך, שהם תפקודים הקשורים הג'ינג.

הכליות שולטות על התפתחותן וגדילתן של העצמות, כולל של השיניים, ועל מילואן במח עצם. אף מבחינה ביו-רפואית הכליות קשורות לעצמות, מכיוון שהכליות אחראיות על הפרשת ההורמון אריטרופויאטין אשר גורם ליצירת תאי דם אדומים במח העצם.
התפקיד של שליטה במים מקביל בחלקו למעשה לתפקיד הביו-רפואי של הכליות בוויסות משק המים בגוף. מבחינת הרפואה הסינית, השליטה על הנוזלים מתבטאת גם בשליטה על "שני הפתחים התחתונים"- שליטה על שתן וגם על צואה: לכליות תפקיד חשוב בספיגת הנוזלים מחומרי הפסולת במעי הגס. אם הכליות מתפקדות טוב, השתן יינתן בכמות ובתדירות נורמאלית, לא רב מידי ולא מועט מידי.

התפקוד של שליטה בקבלת הצ'י קשור למנגנון הזרימה של הצ'י בגוף, ובמיוחד ל"קבלת" הצ'י אשר יורד מהראות. מסיבה זו, ברפואה הסינית אסטמה נגרמת לא אחת כתוצאה מתפקוד לא תקין של הכליות. מעניין לציין שגם מבחינה ביו-רפואית קיים קשר בין הנשימה לכליות: במצב רגיל הכליות אחראיות על ייצוב רמת החומציות בדם. במקרה קיצוני של חומציות גבוהה בדם, הגוף יפצה על כך על ידי הגברת קצב הנשימה, דבר אשר יגרום לתגובה כימית אשר תאזן את רמת החומציות בדם באופן מהיר.

הכליות "נפתחות" אל האוזניים, כלומר הכליות אחראיות על הזנת האוזניים, שמיעה תקינה תלויה בתפקוד תקין של הכליות. מעניין לציין שאף על פי הרפואה המערבית יש קשר בין האוזניים לבין הכליות: כאשר נולד ולד עם אוזניים לא סימטריות, או כאשר יש משהו אחר לא תקין מבחינת הצורה של אפרכסות האוזניים, הדבר יכול להעיד על מחלות גנטיות שונות (ג'ינג), כולל מחלות בהן יש פגיעה בתפקוד הכליות.

שער הראש תלוי גם הוא בהזנה של הכליות, ולכן מצבו נחשב כאינדיקציה למצב הג'ינג של הכליות. אם הג'ינג שופע, שיער הראש יגדל באופן נורמלי, ויראה בריא ומבריק.

מכיוון שהכליות מאכסנות את הג'ינג ואחראיות על גדילה והתפתחות, הרבה מהתסמינים של זקנה יתבטאו במערכות אשר בשליטת הכליות: חוסר פוריות, ירידה בשמיעה, היחלשות של העצמות, החלשות של השיניים, החלשות של השער והתקרחות, ירידה בשליטה על שתן, וירידה ביכולת ובחדות המנטאלית.

"הכבד מלבלב בציפורניים" (Nei Jing)

על פי הרפואה הסינית, לכל איבר בגוף יש משמעות השונה מזו המוכרת ברפואה המערבית, והאיבר עליו מדברים ברפואה הסינית הוא לא בהכרח אותו האיבר כמו ברפואה המערבית, אלא יותר נכון להתייחס אליו כאל מערכת שלמה, הכוללת בתוכה מגוון תפקודים ומשמעויות, הרבה מעבר לתפקוד הביו-רפואי המוכר לנו מהרפואה המערבית המודרנית.

במסגרת התיאוריה הרפואית הסינית, קיימים חמישה איברים עיקריים, אשר מכונים אברי ה-זנג (zang), או "האיברים המלאים". איברים אלו הם: הטחול, הכבד, הלב, הריאות, והכליות. לאיברים אלו ישנם תפקידים רבים ומערכתיים ברפואה הסינית.
לכל אחד מחמשת אברי ה zang יש מאפיינים ייחודיים, הכוללים בין השאר רקמות בגוף עליהן כל אחד מהאיברים הללו שולט, ו"פתח" בפנים אליו כל איבר "נפתח", כלומר מתבטא.

מאפייני הכבד הם:

שומר על הזרימה החלקה של הצ'י בגוף.

מאחסן את הדם.

שולט על הגידים ועל הרצועות.

מתבטא בציפורניים.

"נפתח" אל העיניים.

מאחסן את החון (hun).

אחסון הדם הוא אחד מתפקידיו החשובים של הכבד. הדם "מאוחסן" בכבד בעיקר במשך הלילה. בזמן זה, הדם עובר טיהור, ניקוי וחידוש. כאשר הכבד מצליח למלא את התפקיד הזה כיאות, הגידים והרצועות יוזנו בצורה טובה בדם ויהיו גמישים וחזקים. לאיכות הדם יש גם תפקיד חשוב מאוד בכל הקשור למערכת הרבייה. אצל נשים, המחזור החודשי נשלט בעיקר על ידי הכבד, אשר צריך "לשחרר" את הדם בזמן הנכון. אם ישנם כאבים, בדרך כלל הדבר יעיד על כך שהכבד לא ממלא את תפקידו בשמירה על הזרימה החופשית של הצ'י. אם יש דימום רב מידי או מועט מידי בזמן הוסת, הדבר יעיד על בעיה כלשהי בדם או בצ'י של הכבד, כאשר יתכנו מספר רב של גורמים אפשריים.

אצל גברים, אבר המין הגברי נחשב ברפואה הסינית כ"גיד", מה שאומר שלכבד יש השפעה מכרעת על תיפקודו.

לעיניים קשר ידוע לכבד אפילו ברפואה המערבית המודרנית (דיקור סיני)- צהבת למשל, היכולה לנבוע מסיבות שונות הקשורות לתפקוד הכבד, תתבטא בעיניים צהובות. ירידה בראיה קשורה פעמים רבות לחולשה של הדם של הכבד, אשר אחראי על הזנת העיניים.

ועכשיו נחזור לציפורניים. הציפורניים הינן רקמה חיצונית, ועל כן קל לאבחן את מצב חלק מהאספקטים של הכבד, על ידי התבוננות בציפורניים. אם הציפורניים מתפצלות ונשברות בקלות, או שהן דקות ומתעקמות בקלות, הדבר מעיד על חולשה של הדם של הכבד, בעוד שכאשר דם הכבד חזק, הציפורניים יהיו חזקות, עבות, לא מתפצלות, חלקות, בריאות ויפות באופן טבעי.

WhatsApp
היי, ניתן להשיג אותי גם בווטסאפ, הקליקו מטה על הכפתור