חודש: מרץ 2020

מקורה של אמרה סינית עתיקה זו מיוחס לתקופה של שושלות ג'ין או סווי, לפני כ-2000-2500 שנה, והיא מתארת מנהג שכיח בסין, שמקורו לא ידוע, אך במרוצת השנים הפך להמלצה לשמירה על בריאות.
הכוונה באמרה זו היא לשפשף בעזרת יד חמימה את הבטן בעיגולים מספר פעמים (יש האומרים 30-50 פעם) בכיוון השעון, ונגד כיוון השעון, אחרי האוכל.
בבטן נמצאים המעיים. עיסוי הבטן למעשה מעסה בצורה עדינה את המעיים, ואת השרירים העוטפים אותם, ממריץ את זרימת הדם לאזור, ובכך מסייע לתהליך העיכול.
בראיה של הרפואה הסינית, השפשוף עוזר להמרצת תנועת הצ'י בבטן בכיוון הנכון, ובכך מסייע בתהליך העיכול. בבטן גם ממוקמות נקודות דיקור רבות המטפלות בבעיות עיכול, לחיצות עליהן יגרמו להפעלתן ועל ידי כך להעצמת האפקט.
עיסוי של הבטן מומלץ לא רק כאמצעי למניעת בעיות בעיכול, אלא גם לטיפול בבעיות עיכול שונות, כגון עצירות, שלשול, נפיחות ביטנית, וגזים.
כאשר רוצים לטפל בעצירות, יש לעסות בעיקר בכיוון השעון, כאשר רוצים לטפל בשלשול יש לעסות כנגד כיוון השעון או עם כיוון השעון, לפי האבחנה לגבי סיבת השלשול…

לאמרה עתיקה זו, שמקורה ככל הנראה בסין, ישנן גרסאות שונות בשפות שונות ברחבי העולם, ומשמעותה ברורה – עדיף להתכונן מבעוד מועד למה שעתיד לקרות בכל אופן.
משמעות זו מקבלת משנה תוקף כשאנו עוסקים ברפואה: כשם שבמוקדם או במאוחר כל אדם יחוש צמא ויחפש מים לשתייה, כן במוקדם או במאוחר כל אדם יחלה, או יזדקן, יחלש, ויחפש טיפול וסעד.
הרפואה הסינית באה ואומרת – אל תחכה! פעל היום!
על פי הרפואה הסינית, רפואה מונעת הינה הרפואה העליונה. לכן לא כדאי לחכות לזמן שחולים על מנת לקבל טיפול, אלא כדאי להיות מטופלים כעניין שבשגרה – להקפיד על אורך חיים נכון, תזונה נכונה, ובתקופות מסוימות לקבל טיפולים מונעים.
בעבר, וגם היום בסין, אנשים רבים פונים לרופא שלהם עם בוא הסתיו ומבקשים מרשם לפורמולת צמחים כרפואה מונעת. מדובר בקומבינציה של צמחים מחזקים, במיוחד צמחים מחזקי יין (כלומר מזינים את האספקטים הקשורים בקרירות, נוזלים, תנועה איטית ומחזורית, לילה, חורף, שינה, ועוד…), בשילוב עם צמחים על פי האבחנה האישית של כל מטופל (בסינית נקרא Gou Fang = "מרשם בג'ל", מכיוון שלרוב נילקח בצורת ג'ל הנוצר משימוש במספר צמחים ג'לטיניים). המטופל לוקח את הפורמולה הזו במשך הימים הכי קרים של החורף – עונת השנה בה האספקטים היינים מגיעים לשיאם, ובצורה זו מאפשר את שימורם וחיזוקם של כוחות אלו.

אמרה זו יכולה להשמע מוזר לאוזן של הישראלי הממוצע, שאכילת דייסה אינה נכללת ברשימת המזונות החביבים עליו, אלא נתפסת כמזון לתינוקות או לקשישים חסרי שיניים.
גם בסין ממליצים על דייסה לילדים קטנים ולקשישים אך לא רק להם, דייסה הינה ארוחת בוקר מועדפת על הרבה מאוד סינים.
באופן מסורתי מכינים "קונג'י" לארוחת בוקר – דייסת אורז שמכינים על ידי בישול אורז בהרבה מים (יחס של 1:6) במשך ארבע עד שש שעות בחום נמוך, מסורתית בכלי חרס. האורז מתפרק במים הרבים ומקבל טעם מתקתק. מזון זה על פי הרפואה הסינית מחזק את הצ'י, הדם, מזין נוזלים, מאוד קל לעיכול, מרגיע ומשביע. ככזה, זהו מזון שמאוד מתאים לאנשים חלשים, חולים, אנשים הסובלים מקשיים בעיכול (מובן שלא לכל הסוגים), עוזר בייצור חלב אצל נשים מניקות, ונחשב גם כתחליף טבעי לחלב אם אצל נשים עם קשיים בייצור חלב.
בספרות ניתן למצוא סיפורים על חולים אנושים שהתאוששו מאכילת דייסת אורז כזו, וזהו כנראה גם המקור לאמרה הנ"ל.
הקונג'י הינו מאכל, ולא צמח מרפא, וככזה תכונותיו עדינות, ולכן מתאימות לרוב האנשים כמו שהוא. במשך השנים הסינים לקחו את הדייסה הזו צעד אחד קדימה והמציאו גיוונים שונים אשר מאפשרים ביחד עם התכונות של חיזוק אנרגיית הגוף גם טיפול בבעיות שונות, למשל בתוספת קינמון וג'ינג'ר לטיפול בבחילות, לחימום, ואף לטיפול בשלשולים על רקע חולשה, או למשל בתוספת פטריות שיטאקי לסילוק ליחה. חלק מהגיוונים הסינים יהיו מאוד זרים לחיך הישראלי (למשל בתוספת טונה לכאבי פרקים המתבטאים בנפיחות וכבדות, או בשר כבש לטיפול במצבי יובש וקור) ולכן אמליץ על תוספות מוכרות יותר כגון פירות, פירות יבשים, זרעים, טחינה גולמית, דבש וכדומה. אפשר כמובן לבשל דייסה גם מדגנים אחרים, כגון משיבולת שועל (קוואקר), אורז מלא ועוד. דייסת שיבולת שועל נחשבת לבריאה מאוד והיא מהירה וקלה להכנה.
בתיאבון!

אמרה זו לקוחה מהספר דאו דה ג'ינג, חיבורו של לאו דזה, בן המאה השישית לפני הספירה ואבי תורת הטאואיזם. זוהי אמרה השגורה בפיהם של רופאים סינים רבים עד היום. כדי לנסות להבין מה לא בסדר עם רוח, יש להבין מעט את הדרך בה הסינים רואים את העולם, ובהקשר זה, את הגורמים למחלות על פי הרפואה הסינית.
לסינים הקדמונים לא היו את האמצעים המודרניים שיש לנו היום לחקור את הסביבה, והם לא היו מודעים לקיומם של וירוסים, חיידקים, ושאר מחוללי מחלות זעירים. לעומת זאת, הם בהחלט ידעו להתבונן באדם ובטבע, ושמו לב מתי מחלה נגרמת כתוצאה מחשיפה למשהו חיצוני (כגון חיידקים), ומתי הגורם למחלה הינו פנימי (כגון חוסר איזון הורמונאלי למשל, במושגים המערביים של ימינו).
הסינים ייחסו את המחלות הקשורות למחוללי מחלה חיצוניים לגורמי האקלים – רוח, קור, חום, יובש, לחות, כאשר מה שקובע את הגורם למחלה הוא לא החשיפה לאותו גורם אקלים, אלא הביטוי בגוף. כלומר לא צריך להיות חשוף לרוח על מנת לסבול מסימפטומים וסימנים של רוח. מהם סימנים המתבטאים כמו רוח? – מגיע בפתאומיות, שכיח יותר במקומות גבוהים (החלק העליון של הגוף), גורם לשרירים להתכווץ, מעורר צמרמורת, יכול להשאיר נזק אחרי שעבר. באופן דומה, כאשר נאמר שהגורם למחלה הינו חום, זאת אומרת שיש סימנים של חום, כגון חום גבוה, דופק מהיר, צמא, שתן מועט ועכור.
לכן, על פי המודל הרפואי הסיני, כאשר אדם חולה בשפעת למשל (על פי המודל המערבי), הוא יאובחן כסובל מפלישה חיצונית של רוח וחום – אם הסימפטומים מתאימים למאפיינים של רוח וחום, או לחילופין כסובל מפלישה חיצונית של רוח וקור – אם הסימפטומים מתאימים יותר לכך (יתכנו כמובן גם שילובים נוספים עם שאר גורמי האקלים).
באופן דומה, יתכנו סימפטומים של רוח (או של חום, קור, יובש, לחות) גם במצבים הנובעים מחוסר איזון פנימי, ממחלות פנימיות – למשל התכווצויות, צמרמורות, רעד, שיתוק פתאומי ועוד.
הרוח נחשבת כ"גורם למאה מחלות" מכיוון שמאפיינים של רוח קיימים במקרים רבים מאוד, פנימיים וחיצוניים, ולמרות שאין זה הכרחי להיחשף לרוח על מנת לפתח תסמינים של רוח, הרי שחשיפה כזו עלולה ליצור או להחמיר מחלות בעלות מאפיינים של רוח, ולכן על פי הרפואה הסינית מומלץ להישמר בחשיפה לרוח.

אמרה סומלית זו, שכל כך נכונה בחיינו בכלל, נכונה אולי במיוחד בכל הנוגע ליחס של רובנו לבריאות: כל עוד לא "נפלנו", כל עוד אנחנו מרגישים שהמצב "לא נורא" אנחנו נעדיף להתעלם מהמצב הבריאותי ולא נשקיע מאמץ לשפר אותו.
בתור מטפל ברפואה סינית, אני רואה את זה מידי יום. רוב המטופלים מגיעים לטיפול רק כאשר הבעיה שמטרידה אותם הגיעה למצב שבו היא מפריעה להם מאוד בתפקוד היומיומי, לרוב אחרי חודשים רבים או מספר שנים של מחלה וסבל. לכן, בדרך כלל גם הטיפול יצטרך להיות ממושך יחסית, הרבה יותר מאשר היה נחוץ אילו היו פונים מהר לטיפול.

אמרה זו מיוחסת לרופא הסיני הנודע בן המאה השלישית-רביעית לפני הספירה צ'ין יו-ג'ן (ידוע גם כ-ביאן צ'יאו) ומבטאת אידיאל שעומד בבסיס הפילוסופיה של הרפואה הסינית: רפואה מונעת.
אדם צריך לדאוג לבריאותו כל הזמן, ולא רק כאשר הוא חולה. באותו אופן הרופא צריך לטפל כל הזמן במטופלים שלו, ועל ידי כך הוא יבטיח את זה שהם יחלו כמה שפחות. וגם כאשר יחלו, המחלה תהיה קלה יותר ותחלוף מהר יותר.
על פי המאסטרים של הרפואה הסינית, זו הדרך הנכונה לשמור על הבריאות. גישה זו גם באה לידי ביטוי באופן מעשי כאשר בתקופות שונות בסין היה מקובל שהרופאים מקבלים תשלום באופן קבוע על טיפול מונע במטופלים, אבל ברגע שמטופל חולה הוא מפסיק לשלם לרופא, כך שזה האינטרס הכלכלי של הרופא להחזיר את המטופל לקו הבריאות, וכמה שיותר מהר…

אמרה זו לקוחה מכתביו של הרופא הסיני הנודע בן המאה השביעית סאן סימיאו
(Sun Simiao), רופא אשר תרם רבות להתפתחותה של הרפואה הסינית.
באמרה זו סימיאו מדבר על חשיבותה של התנועה על פי הרפואה הסינית – תנועה בכל המובנים – תנועה בחיים, תנועה בגוף ותנועה בנפש. היכן שיש תנועה אין מחלה.
על פי הרפואה הסינית, בתוך גופנו מתרחשת תנועה מתמדת: תנועה של צ'י, תנועה של דם, תנועה של נוזלים ועוד. חוסר בתנועה יוצר "חלודה", יוצר תקיעות, המוציאה את האדם מאיזון ומובילה למחלות.
ישנן דרכים שונות לשמור על התנועה התקינה, להלן כמה מהבסיסיות והחשובות שבהן:

נשימה – כל התעמלות נכנסת תחת ההגדרה של נשימה ברפואה סינית, מכיוון שנושמים יותר עמוק בזמן פעילות גופנית. מסיבה זו פעילות שבה מתבצעת נשימה רגועה ועמוקה מומלצת יותר, אך כל פעילות מתונה מבורכת.

אוכל ויציאות – האוכל שאנחנו מכניסים לגוף יקבע במידה רבה את סוג היציאות שיצאו מהצד השני של אותו הצינור (מערכת העיכול), ומה שקורה בדרך בין שני הפתחים (קרי העיכול) הינו תהליך של תנועה שצריך להתבצע בקצב מסוים- לא מהר מידי, לא איטי מידי. לכן חשוב לצרוך מזון המתאים לאדם ולמצבו הבריאותי באופן אישי. כמות המזון צריכה להיות מספיקה אך לא מוגזמת. עודף אכילה יתקע את הצ'י של הקיבה ולא יאפשר תנועה תקינה מטה של המזון, בעוד שלא מספיק מזון (או מזון לא מתאים) לא יאפשר את התנועה.

שתייה והשתנה – התנועה של הנוזלים בגוף חשובה מאוד. צריך לשתות ולהשתין מספיק. ההשתנה צריכה להיות פרופורציונאלית לשתייה – לא יותר מידי, לא פחות מידי.

רגשות – חשוב לשמור על תנועה של רגשות, כלומר על הבעת רגשות, על הוצאה של מה שבפנים וקבלה של מה שבחוץ.

בטיפול במחלה, השלבים הראשונים של הטיפול הם הקשים והמאתגרים ביותר. זהו הזמן שבו אבחנה מדויקת, קביעת אסטרטגיה טיפולית מתאימה, וטיפול נכון הם הקריטיים ביותר להצלחת הטיפול. בזמן זה המטפל והמטופל ידעו שניהם בצורה ברורה את מידת ההצלחה של הטיפול.
ככל שמצב המטופל מוטב, והמחלה מתקרבת לקיצה, השפעת הטיפול נהיית לעיתים פחות ברורה מכיוון שהשיפור קורה באופן טבעי. מכיוון שההחלמה החשובה כבר התרחשה, מלאכתו של המטפל בשלב זה נהיית יותר קלה, ועליו רק לוודא שמצב המטופל לא יוחמר.

אמרה זו לקוחה מה-Nei Jing Huang Di (ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב), אחד הספרים העתיקים והחשובים ביותר של הרפואה הסינית, אשר נכתב לפני כ-2,000-2,400 שנה ובו מוסבר בפירוט הבסיס הפילוסופי של הרפואה הסינית.