"אכול דייסה אם ברצונך להאריך ימים" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה זו יכולה להשמע מוזר לאוזן של הישראלי הממוצע, שאכילת דייסה אינה נכללת ברשימת המזונות החביבים עליו, אלא נתפסת כמזון לתינוקות או לקשישים חסרי שיניים.
גם בסין ממליצים על דייסה לילדים קטנים ולקשישים אך לא רק להם, דייסה הינה ארוחת בוקר מועדפת על הרבה מאוד סינים.
באופן מסורתי מכינים "קונג'י" לארוחת בוקר – דייסת אורז שמכינים על ידי בישול אורז בהרבה מים (יחס של 1:6) במשך ארבע עד שש שעות בחום נמוך, מסורתית בכלי חרס. האורז מתפרק במים הרבים ומקבל טעם מתקתק. מזון זה על פי הרפואה הסינית מחזק את הצ'י, הדם, מזין נוזלים, מאוד קל לעיכול, מרגיע ומשביע. ככזה, זהו מזון שמאוד מתאים לאנשים חלשים, חולים, אנשים הסובלים מקשיים בעיכול (מובן שלא לכל הסוגים), עוזר בייצור חלב אצל נשים מניקות, ונחשב גם כתחליף טבעי לחלב אם אצל נשים עם קשיים בייצור חלב.
בספרות ניתן למצוא סיפורים על חולים אנושים שהתאוששו מאכילת דייסת אורז כזו, וזהו כנראה גם המקור לאמרה הנ"ל.
הקונג'י הינו מאכל, ולא צמח מרפא, וככזה תכונותיו עדינות, ולכן מתאימות לרוב האנשים כמו שהוא. במשך השנים הסינים לקחו את הדייסה הזו צעד אחד קדימה והמציאו גיוונים שונים אשר מאפשרים ביחד עם התכונות של חיזוק אנרגיית הגוף גם טיפול בבעיות שונות, למשל בתוספת קינמון וג'ינג'ר לטיפול בבחילות, לחימום, ואף לטיפול בשלשולים על רקע חולשה, או למשל בתוספת פטריות שיטאקי לסילוק ליחה. חלק מהגיוונים הסינים יהיו מאוד זרים לחיך הישראלי (למשל בתוספת טונה לכאבי פרקים המתבטאים בנפיחות וכבדות, או בשר כבש לטיפול במצבי יובש וקור) ולכן אמליץ על תוספות מוכרות יותר כגון פירות, פירות יבשים, זרעים, טחינה גולמית, דבש וכדומה. אפשר כמובן לבשל דייסה גם מדגנים אחרים, כגון משיבולת שועל (קוואקר), אורז מלא ועוד. דייסת שיבולת שועל נחשבת לבריאה מאוד והיא מהירה וקלה להכנה.
בתיאבון!