גיא קארו סיגל דיקור סיני

"למידה ללא חשיבה הינה חסר תועלת, חשיבה ללא למידה הינה מסוכנת" (קונפוציוס)

אמרה זו מיוחסת לקונפוציוס (551 לפנה"ס – 479 לפנה"ס), אחד מגדולי הפילוסופים הסינים של כל הזמנים, ואחת הדמויות שהשפיעו בצורה המשמעותית ביותר על התרבות הסינית.

קונפוציוס היה חסיד גדול של למידה, חינוך, חשיבה, ומוסריות. ערכים אלו נטמעו אל תוך התרבות הסינית והפכו לחלק חשוב ממנה.
צורת הלימוד הסינית מבוססת על הרבה מאוד שינון בעל פה, דבר המתבקש מטיבה של השפה הסינית המבוססת על סימניות אשר יש לשננן בעל פה על מנת לשלוט בשפה, ואולי מלימוד השפה עברה לתחומים אחרים. לימוד בעל פה טומן בחובו את המלכודת של חוסר חשיבה. מצד שני, חשיבה ללא לימוד, ולעיתים רבות לימוד משמעו לימוד בעל פה, משמעה חוסר מקצועיות.כאשר מדברים על לימודי רפואה משלימה, לימוד רפואה סינית הוא דוגמא מעולה לאמרה זו. לימוד זה דורש שינון של חומר רב בעל פה: ראשית, על התלמיד ללמוד תחילה את כל התיאוריה של הרפואה הסינית – מודל רפואי הזר לגמרי לאדם המערבי, אבל גם לסיני הממוצע לא מדובר בדברים ברורים מאיליהם. בהמשך, על התלמיד לזכור בעל פה את מיקומן של מאות נקודות הדיקור (363 נקודות דיקור קלאסיות ועוד עשרות נקודות דיקור מיוחדות), את התכונות שלהן, מתי כדאי לדקור אותן ובאילו שילובים. כחלק מתוכנית לימודי רפואה משלימה או רפואה סינית, למשל בלימודי צמחי המרפא, התלמיד נדרש ללמוד בעל פה מאות צמחים – שמותיהם (לתלמיד המערבי זה אומר ללמוד מאות מילים בסינית), שיוכם לקטגוריות, תפקודם, מתי להשתמש בהם, ומתי אין להשתמש בהם. בנוסף, לאחר שהתלמיד למד את הצמחים הבודדים, עליו ללמוד ולזכור את שילובם של הצמחים יחד – לימוד בעל פה של עשרות רבות של פורמולות קלאסיות של צמחי מרפא.
כאשר משננים כל כך הרבה דברים, שוכחים לעיתים לחשוב, להבין. מצד שני אם רק עסוקים בחשיבה אזי לא מחוברים לאמת, למציאות, ללמידה.

ניתן לדבר על לימודי רפואה משלימה וחשיבה גם במונחים של הרפואה הסינית – יין ויאנג. הלמידה היא יין – חומרית, ארצית, איטית, כבדה. החשיבה היא יאנג – אתרית, חסרת גבולות ברורים, מהירה, משתנה מהר. וכמו בכל דבר ביקום, על מנת להשיג הרמוניה יש צורך באיזון נכון של שני המרכיבים האלו, יין ויאנג, למידה וחשיבה, המשלימים ומעצימים אחד את השני.

"שפשף את הבטן אחרי הארוחה" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

מקורה של אמרה סינית עתיקה זו מיוחס לתקופה של שושלות ג'ין או סווי, לפני כ-2000-2500 שנה, והיא מתארת מנהג שכיח בסין, שמקורו לא ידוע, אך במרוצת השנים הפך להמלצה לשמירה על בריאות.
הכוונה באמרה זו היא לשפשף בעזרת יד חמימה את הבטן בעיגולים מספר פעמים (יש האומרים 30-50 פעם) בכיוון השעון, ונגד כיוון השעון, אחרי האוכל.
בבטן נמצאים המעיים. עיסוי הבטן למעשה מעסה בצורה עדינה את המעיים, ואת השרירים העוטפים אותם, ממריץ את זרימת הדם לאזור, ובכך מסייע לתהליך העיכול.
בראיה של הרפואה הסינית, השפשוף עוזר להמרצת תנועת הצ'י בבטן בכיוון הנכון, ובכך מסייע בתהליך העיכול. בבטן גם ממוקמות נקודות דיקור רבות המטפלות בבעיות עיכול, לחיצות עליהן יגרמו להפעלתן ועל ידי כך להעצמת האפקט.
עיסוי של הבטן מומלץ לא רק כאמצעי למניעת בעיות בעיכול, אלא גם לטיפול בבעיות עיכול שונות, כגון עצירות, שלשול, נפיחות ביטנית, וגזים.
כאשר רוצים לטפל בעצירות, יש לעסות בעיקר בכיוון השעון, כאשר רוצים לטפל בשלשול יש לעסות כנגד כיוון השעון או עם כיוון השעון, לפי האבחנה לגבי סיבת השלשול…

"עדיף לחפור באר לפני שצמאים" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

לאמרה עתיקה זו, שמקורה ככל הנראה בסין, ישנן גרסאות שונות בשפות שונות ברחבי העולם, ומשמעותה ברורה – עדיף להתכונן מבעוד מועד למה שעתיד לקרות בכל אופן.
משמעות זו מקבלת משנה תוקף כשאנו עוסקים ברפואה: כשם שבמוקדם או במאוחר כל אדם יחוש צמא ויחפש מים לשתייה, כן במוקדם או במאוחר כל אדם יחלה, או יזדקן, יחלש, ויחפש טיפול וסעד.
הרפואה הסינית באה ואומרת – אל תחכה! פעל היום!
על פי הרפואה הסינית, רפואה מונעת הינה הרפואה העליונה. לכן לא כדאי לחכות לזמן שחולים על מנת לקבל טיפול, אלא כדאי להיות מטופלים כעניין שבשגרה – להקפיד על אורך חיים נכון, תזונה נכונה, ובתקופות מסוימות לקבל טיפולים מונעים.
בעבר, וגם היום בסין, אנשים רבים פונים לרופא שלהם עם בוא הסתיו ומבקשים מרשם לפורמולת צמחים כרפואה מונעת. מדובר בקומבינציה של צמחים מחזקים, במיוחד צמחים מחזקי יין (כלומר מזינים את האספקטים הקשורים בקרירות, נוזלים, תנועה איטית ומחזורית, לילה, חורף, שינה, ועוד…), בשילוב עם צמחים על פי האבחנה האישית של כל מטופל (בסינית נקרא Gou Fang = "מרשם בג'ל", מכיוון שלרוב נילקח בצורת ג'ל הנוצר משימוש במספר צמחים ג'לטיניים). המטופל לוקח את הפורמולה הזו במשך הימים הכי קרים של החורף – עונת השנה בה האספקטים היינים מגיעים לשיאם, ובצורה זו מאפשר את שימורם וחיזוקם של כוחות אלו.

"אכול דייסה אם ברצונך להאריך ימים" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

אמרה זו יכולה להשמע מוזר לאוזן של הישראלי הממוצע, שאכילת דייסה אינה נכללת ברשימת המזונות החביבים עליו, אלא נתפסת כמזון לתינוקות או לקשישים חסרי שיניים.
גם בסין ממליצים על דייסה לילדים קטנים ולקשישים אך לא רק להם, דייסה הינה ארוחת בוקר מועדפת על הרבה מאוד סינים.
באופן מסורתי מכינים "קונג'י" לארוחת בוקר – דייסת אורז שמכינים על ידי בישול אורז בהרבה מים (יחס של 1:6) במשך ארבע עד שש שעות בחום נמוך, מסורתית בכלי חרס. האורז מתפרק במים הרבים ומקבל טעם מתקתק. מזון זה על פי הרפואה הסינית מחזק את הצ'י, הדם, מזין נוזלים, מאוד קל לעיכול, מרגיע ומשביע. ככזה, זהו מזון שמאוד מתאים לאנשים חלשים, חולים, אנשים הסובלים מקשיים בעיכול (מובן שלא לכל הסוגים), עוזר בייצור חלב אצל נשים מניקות, ונחשב גם כתחליף טבעי לחלב אם אצל נשים עם קשיים בייצור חלב.
בספרות ניתן למצוא סיפורים על חולים אנושים שהתאוששו מאכילת דייסת אורז כזו, וזהו כנראה גם המקור לאמרה הנ"ל.
הקונג'י הינו מאכל, ולא צמח מרפא, וככזה תכונותיו עדינות, ולכן מתאימות לרוב האנשים כמו שהוא. במשך השנים הסינים לקחו את הדייסה הזו צעד אחד קדימה והמציאו גיוונים שונים אשר מאפשרים ביחד עם התכונות של חיזוק אנרגיית הגוף גם טיפול בבעיות שונות, למשל בתוספת קינמון וג'ינג'ר לטיפול בבחילות, לחימום, ואף לטיפול בשלשולים על רקע חולשה, או למשל בתוספת פטריות שיטאקי לסילוק ליחה. חלק מהגיוונים הסינים יהיו מאוד זרים לחיך הישראלי (למשל בתוספת טונה לכאבי פרקים המתבטאים בנפיחות וכבדות, או בשר כבש לטיפול במצבי יובש וקור) ולכן אמליץ על תוספות מוכרות יותר כגון פירות, פירות יבשים, זרעים, טחינה גולמית, דבש וכדומה. אפשר כמובן לבשל דייסה גם מדגנים אחרים, כגון משיבולת שועל (קוואקר), אורז מלא ועוד. דייסת שיבולת שועל נחשבת לבריאה מאוד והיא מהירה וקלה להכנה.
בתיאבון!

"רוח היא הגורם למאה מחלות" (לאו דזה)

אמרה זו לקוחה מהספר דאו דה ג'ינג, חיבורו של לאו דזה, בן המאה השישית לפני הספירה ואבי תורת הטאואיזם. זוהי אמרה השגורה בפיהם של רופאים סינים רבים עד היום. כדי לנסות להבין מה לא בסדר עם רוח, יש להבין מעט את הדרך בה הסינים רואים את העולם, ובהקשר זה, את הגורמים למחלות על פי הרפואה הסינית.
לסינים הקדמונים לא היו את האמצעים המודרניים שיש לנו היום לחקור את הסביבה, והם לא היו מודעים לקיומם של וירוסים, חיידקים, ושאר מחוללי מחלות זעירים. לעומת זאת, הם בהחלט ידעו להתבונן באדם ובטבע, ושמו לב מתי מחלה נגרמת כתוצאה מחשיפה למשהו חיצוני (כגון חיידקים), ומתי הגורם למחלה הינו פנימי (כגון חוסר איזון הורמונאלי למשל, במושגים המערביים של ימינו).
הסינים ייחסו את המחלות הקשורות למחוללי מחלה חיצוניים לגורמי האקלים – רוח, קור, חום, יובש, לחות, כאשר מה שקובע את הגורם למחלה הוא לא החשיפה לאותו גורם אקלים, אלא הביטוי בגוף. כלומר לא צריך להיות חשוף לרוח על מנת לסבול מסימפטומים וסימנים של רוח. מהם סימנים המתבטאים כמו רוח? – מגיע בפתאומיות, שכיח יותר במקומות גבוהים (החלק העליון של הגוף), גורם לשרירים להתכווץ, מעורר צמרמורת, יכול להשאיר נזק אחרי שעבר. באופן דומה, כאשר נאמר שהגורם למחלה הינו חום, זאת אומרת שיש סימנים של חום, כגון חום גבוה, דופק מהיר, צמא, שתן מועט ועכור.
לכן, על פי המודל הרפואי הסיני, כאשר אדם חולה בשפעת למשל (על פי המודל המערבי), הוא יאובחן כסובל מפלישה חיצונית של רוח וחום – אם הסימפטומים מתאימים למאפיינים של רוח וחום, או לחילופין כסובל מפלישה חיצונית של רוח וקור – אם הסימפטומים מתאימים יותר לכך (יתכנו כמובן גם שילובים נוספים עם שאר גורמי האקלים).
באופן דומה, יתכנו סימפטומים של רוח (או של חום, קור, יובש, לחות) גם במצבים הנובעים מחוסר איזון פנימי, ממחלות פנימיות – למשל התכווצויות, צמרמורות, רעד, שיתוק פתאומי ועוד.
הרוח נחשבת כ"גורם למאה מחלות" מכיוון שמאפיינים של רוח קיימים במקרים רבים מאוד, פנימיים וחיצוניים, ולמרות שאין זה הכרחי להיחשף לרוח על מנת לפתח תסמינים של רוח, הרי שחשיפה כזו עלולה ליצור או להחמיר מחלות בעלות מאפיינים של רוח, ולכן על פי הרפואה הסינית מומלץ להישמר בחשיפה לרוח.

"גשר מתוקן רק אחרי שמישהו נפל ממנו" (אמרה סומלית)

אמרה סומלית זו, שכל כך נכונה בחיינו בכלל, נכונה אולי במיוחד בכל הנוגע ליחס של רובנו לבריאות: כל עוד לא "נפלנו", כל עוד אנחנו מרגישים שהמצב "לא נורא" אנחנו נעדיף להתעלם מהמצב הבריאותי ולא נשקיע מאמץ לשפר אותו.
בתור מטפל ברפואה סינית, אני רואה את זה מידי יום. רוב המטופלים מגיעים לטיפול רק כאשר הבעיה שמטרידה אותם הגיעה למצב שבו היא מפריעה להם מאוד בתפקוד היומיומי, לרוב אחרי חודשים רבים או מספר שנים של מחלה וסבל. לכן, בדרך כלל גם הטיפול יצטרך להיות ממושך יחסית, הרבה יותר מאשר היה נחוץ אילו היו פונים מהר לטיפול.

"הרופא המוכשר מטפל בבריאים, הרופא הנחות מטפל בחולים" (Chi`in Yueh-Jen)

אמרה זו מיוחסת לרופא הסיני הנודע בן המאה השלישית-רביעית לפני הספירה צ'ין יו-ג'ן (ידוע גם כ-ביאן צ'יאו) ומבטאת אידיאל שעומד בבסיס הפילוסופיה של הרפואה הסינית: רפואה מונעת.
אדם צריך לדאוג לבריאותו כל הזמן, ולא רק כאשר הוא חולה. באותו אופן הרופא צריך לטפל כל הזמן במטופלים שלו, ועל ידי כך הוא יבטיח את זה שהם יחלו כמה שפחות. וגם כאשר יחלו, המחלה תהיה קלה יותר ותחלוף מהר יותר.
על פי המאסטרים של הרפואה הסינית, זו הדרך הנכונה לשמור על הבריאות. גישה זו גם באה לידי ביטוי באופן מעשי כאשר בתקופות שונות בסין היה מקובל שהרופאים מקבלים תשלום באופן קבוע על טיפול מונע במטופלים, אבל ברגע שמטופל חולה הוא מפסיק לשלם לרופא, כך שזה האינטרס הכלכלי של הרופא להחזיר את המטופל לקו הבריאות, וכמה שיותר מהר…

"מים זורמים אינם נתקעים, ציר הדלת אינו מחליד" (סאן סימיאו)

אמרה זו לקוחה מכתביו של הרופא הסיני הנודע בן המאה השביעית סאן סימיאו
(Sun Simiao), רופא אשר תרם רבות להתפתחותה של הרפואה הסינית.
באמרה זו סימיאו מדבר על חשיבותה של התנועה על פי הרפואה הסינית – תנועה בכל המובנים – תנועה בחיים, תנועה בגוף ותנועה בנפש. היכן שיש תנועה אין מחלה.
על פי הרפואה הסינית, בתוך גופנו מתרחשת תנועה מתמדת: תנועה של צ'י, תנועה של דם, תנועה של נוזלים ועוד. חוסר בתנועה יוצר "חלודה", יוצר תקיעות, המוציאה את האדם מאיזון ומובילה למחלות.
ישנן דרכים שונות לשמור על התנועה התקינה, להלן כמה מהבסיסיות והחשובות שבהן:

נשימה – כל התעמלות נכנסת תחת ההגדרה של נשימה ברפואה סינית, מכיוון שנושמים יותר עמוק בזמן פעילות גופנית. מסיבה זו פעילות שבה מתבצעת נשימה רגועה ועמוקה מומלצת יותר, אך כל פעילות מתונה מבורכת.

אוכל ויציאות – האוכל שאנחנו מכניסים לגוף יקבע במידה רבה את סוג היציאות שיצאו מהצד השני של אותו הצינור (מערכת העיכול), ומה שקורה בדרך בין שני הפתחים (קרי העיכול) הינו תהליך של תנועה שצריך להתבצע בקצב מסוים- לא מהר מידי, לא איטי מידי. לכן חשוב לצרוך מזון המתאים לאדם ולמצבו הבריאותי באופן אישי. כמות המזון צריכה להיות מספיקה אך לא מוגזמת. עודף אכילה יתקע את הצ'י של הקיבה ולא יאפשר תנועה תקינה מטה של המזון, בעוד שלא מספיק מזון (או מזון לא מתאים) לא יאפשר את התנועה.

שתייה והשתנה – התנועה של הנוזלים בגוף חשובה מאוד. צריך לשתות ולהשתין מספיק. ההשתנה צריכה להיות פרופורציונאלית לשתייה – לא יותר מידי, לא פחות מידי.

רגשות – חשוב לשמור על תנועה של רגשות, כלומר על הבעת רגשות, על הוצאה של מה שבפנים וקבלה של מה שבחוץ.

"הרופא ביש המזל מטפל בראש המחלה, הרופא בר המזל מטפל בזנב המחלה" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

בטיפול במחלה, השלבים הראשונים של הטיפול הם הקשים והמאתגרים ביותר. זהו הזמן שבו אבחנה מדויקת, קביעת אסטרטגיה טיפולית מתאימה, וטיפול נכון הם הקריטיים ביותר להצלחת הטיפול. בזמן זה המטפל והמטופל ידעו שניהם בצורה ברורה את מידת ההצלחה של הטיפול.
ככל שמצב המטופל מוטב, והמחלה מתקרבת לקיצה, השפעת הטיפול נהיית לעיתים פחות ברורה מכיוון שהשיפור קורה באופן טבעי. מכיוון שההחלמה החשובה כבר התרחשה, מלאכתו של המטפל בשלב זה נהיית יותר קלה, ועליו רק לוודא שמצב המטופל לא יוחמר.

"הטעות הגדולה ביותר בטיפול במחלה היא שישנם רופאים המטפלים בגוף, וישנם רופאים המטפלים בנפש, למרות שלא ניתן להפריד בין השניים" (אפלטון)

אמרה זו, שמקורה ביוון, מתיישבת היטב עם הראיה של הרפואה הסינית את הקשר בין גוף לנפש- קשר שאינו ניתן להפרדה. תפיסה זו הינה כה בסיסית ומושרשת ברפואה הסינית, עד כי ההתייחסות לכך הינה כלדבר מובן מאיליו. הדבר בא לידי ביטוי כאשר מדברים על הגורמים השונים למחלה- בין גורמים אלו נמנים "שבעת הרגשות" (כעס, שמחה, דאגה, הרהורים, עצבות, פחד והלם), כאשר לכל רגש יש השפעה אחרת על האדם, לא רק נפשית אלא גם פיזית, דרך השפעת הרגש על הצ'י:
כעס גורם לצ'י לעלות מעלה ומשפיע על הכבד.
שמחה מאיטה את הצ'י ומשפיעה על הלב.
דאגה והרהורים תוקעים את זרימת הצ'י ומשפיעים על הטחול.
עצב וצער פוגעים בצ'י ופוגעים בריאות.
פחד גורם לצ'י לרדת מטה ומשפיע על הכליות.
הלם מפזר את הצ'י ומשפיע על הכליות והלב.
חשוב להבין ש"שבעת הרגשות" כוללים למעשה את כל ספקטרום הרגשות האפשריים, כך שכעס, למשל, כולל גם תיסכול, עצבנות, כעס מודחק, זעם, עוינות, מירמור וכו'. כמו כן חשוב להבין שהתפיסה הסינית בנוגע לאיברים (כבד, טחול, לב, וכו') שונה מהתפיסה הביו-רפואית של הרפואה המערבית, וכוללת למעשה מערכות רבות ומורכבות באדם מעבר לאיבר הפיזי עצמו, וכמו כן לא מחייבת פגיעה פיזית (כזו שניתנת למדידה וכימות מעבדתי) באיבר המדובר.
WhatsApp
היי, ניתן להשיג אותי גם בווטסאפ, הקליקו מטה על הכפתור