חודש: מרץ 2020

בתקופה הפרהיסטורית הרפואה הסינית הייתה ככל הנראה רפואה שאמאנית, הרואה ברוחות ושדים את הסיבה למחלות, ועושה שימוש בטקסים ולחשים ככלים לריפוי, בדומה למוכר  משבטים שונים באסיה.

לפני כ- 4,000 שנה מצב זה התחיל להשתנות, ובסין התחילה לצמוח הבנה חדשה של המציאות בנוגע לחולי ולבריאות, כחלק משינוי בגישה לגבי מקומו של האדם בעולם. הגישה החדשה ראתה את האדם כחלק מהטבע, כחלק מהיקום, ומסיבה זו גם על האדם חלים אותם הכללים החלים על הטבע שסביבו. גישה זו ראתה את הבריאות והחולי כתופעות טבעיות המושפעות מגורמי האקלים השונים ומאורח חייו של האדם. נראה שבשלב הראשון תפיסה חדשה זו הייתה משולבת עם השאמאניזם, כפי שניתן ללמוד ממשפטו הידוע של קונפוציוס, בן המאה החמישית-שישית לפני הספירה: "אדם חסר התמדה לעולם לא יוכל להיות רופא טוב או שאמאן טוב".

ממצאים ארכיאולוגיים מ"תקופת ביניים" זו מראים שהיה שימוש בטקסים שאמאניים ביחד עם שימוש בצמחי מרפא, כך שטיפול לכאב בטן למשל יכול היה לכלול לחשי כישוף מסוימים ביחד עם מתן של תזונה הוליסטית בשילוב של צמחי מרפא, לסילוק הרוחות הרעות אשר גרמו לכאב הבטן.

הגישה הרפואית השתנתה בהדרגה, ובמשך האלף הראשון לפני הספירה האמונה ברוחות ובשדים נזנחה לטובת אמונה שהאדם הוא חלק מהקוסמוס, בריאות וחולי הינם תהליכים טבעיים אשר לא תלויים ברוחות ובשדים, וכל מה שמתרחש בקרב בני האדם נובע מהאינטראקציה של האדם עם הטבע שסביבו ובינו לבין עצמו.

ההיסטוריה של הרפואה הסינית כפי שאנחנו מכירים אותה היום מתחילה בטקסטים המתוארכים מהחמש מאות שנים הראשונות לפני הספירה, כלומר לפני 2,000 עד 2,500 שנה. תיעוד מפורט של הידע העכשווי היה מקובל מאוד בסין כבר מתקופה זו. הדבר נכון לגבי תחומים שונים כגון תיעוד היסטוריה כללית, ספרות, שירה, מנהל ציבורי, ורפואה. התיעוד נעשה בדרך כלל בחסות הקיסר או השליטים המקומיים ברחבי סין, ומתוקף זה ספרים רבי ערך זכו להשתמר לאורך שנים ארוכות.

העובדה שהספרים נשמרו לאורך שנים אפשרה לצבור ידע ברפואה, ולהמשיך לפתח אותו לאורך שנים ארוכות. ספר הרפואה הסינית העתיק ביותר שהשתמר הינו "ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" (Huang Di Nei Jing) אשר נכתב בידי מחברים עלומי שם לפני כ 2,000-2,500 שנה. הרופאים שחיו מאוחר יותר הכירו את הסיפרות הרפואית של זמנם, והמשיכו לתרום להתפתחותה.

כך למשל הרופא המפורסם  ז'אנג ז'ונג-ג'ינג (Zhang Zhongjing) , אשר חי בסין של המאה השניה והשלישית לספירה, התייחס בסיפרו הידוע "מסה על פגיעתן של מחלות קור" (Shang Han Lun) לספרים שהיו קייימים כבר בתקופתו, כמו ה Nei Jing, ואף סיכם את הידע הרפואי שהיה קיים באותה העת. ארבע מאות שנים לאחר מכן, כאשר הרופא הסיני המפורסם סאן סימיאו (Sun simaio) כתב את ספרו הראשון בן 30 הכרכים, "מרשמים השווים אלף מטבעות זהב" (Beiji Qianjin Yaofang), אף הוא התייחס לכל הכתבים החשובים שהיו באותה תקופה, כולל החיבורים של ז'אנג וה- Nei Jing.

כמעט 1,000 שנה אחר כך, כאשר הרופא הסיני Li Shizhen כתב במאה השש עשרה  את סיפרו אדיר הממדים "סיכום מטריה מדיקה" ( Ben Cao Gangmu ) הוא כלל ברשימת הביבליוגרפיה שלו 900 ספרי רפואה סינית.

התחום של רפואה סינית הלך והתפתח עם השנים, הידע הרפואי נצבר, התרחב והעמיק לאורך השנים. הנסיון הקליני של אלפי רופאים ואין ספור מטופלים עבר מדור לדור על הכתב. זהו אחד המאפיינים הייחודיים של הרפואה הסינית- העובדה שמדובר ברפואה עם אלפיים שנים של ניסיון.

רפואת צמחים, או הרבליזם בלעז, היא רפואה המבוססת על שימוש בצמחי מרפא, כלומר שימוש בחלקים שונים של צמחים – שורש, גבעולים, עלים, פרחים, קליפות וכו', כמו גם שימוש במינרלים שונים, ואף בחלקי חיות.

תרומתה של רפואת צמחים לרפואה המודרנית

אמרה סינית זו מתייחסת לכך שהצעירים לוקחים סיכונים, לא נזהרים, ונוטים לחלות בגלל התנהגותם. המבוגרים לעומתם, למרות היותם יותר שקולים וזהירים, חשופים יותר למחלות בגלל היחלשות הגוף, ולכן יחלו יותר. על פי הרפואה הסינית, ככל שמזדקנים היכולת של הגוף להתמודד עם מחלות יורדת, ולכן שכיחותן עולה.

אמרה סינית זו לקוחה מה- Huang Di Nei Jing (ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, אחד מספרי הרפואה הסינית העתיקים והחשובים ביותר) שגורה ביותר בקרב הרופאים הסינים, והיא מתארת את אחד מהעקרונות הבסיסים ביותר של הרפואה הסינית בטיפול בכאב.
כאב נגרם כתוצאה מהפרעה בזרימה החלקה של הצ'י והדם בגוף.
ההפרעה יכולה להגרם מסיבות שונות, ולכן על המטפל למצוא את הסיבה להפרעה בתנועה, ולטפל בה. ברגע שהזרימה של הצ'י והדם תהיה חלקה, לא יהיה כאב.
יש המתרגמים אמרה זו גם כ- "אם יש כאב אין תנועה, אם אין תנועה יש כאב". תרגום זה מדגיש את אחריותו של המטופל ליצור תנועה בגוף בדרכים שונות, ולהמשיך בפעילות עד כמה שניתן, למרות הכאב. חוסר בפעילות יחמיר לעיתים קרובות את הכאב, בעוד שתנועה תטיב את הכאב.

אמרה סינית עתיקה זו מבטאת את ההמלצה של הרפואה הסינית לעשות הליכה קלה אחרי כל ארוחה.
חשוב להדגיש שמדובר בהליכה קלה, קצרה, ונינוחה, ולא בהליכה ארוכה או מאומצת.

על פי הרפואה הסינית, ההליכה עוזרת בהפעלת מערכת העיכול בצורה טובה יותר, ויכולה לסייע בהפחתת מלאות, כבדות ועייפות שעשויים להופיע אחרי האוכל. משפט זה גם מדגים את הקשר על פי הרפואה הסינית של מערכת השרירים, ובמיוחד שרירי הגפיים, למערכת העיכול.

אמרה זו לקוחה מכתביו של הרופא הסיני הנודע בן המאה השביעית סאן סימיאו
(Sun Simiao), רופא אשר תרם רבות להתפתחותה של הרפואה הסינית באקופונקטורה, ברפואת הצמחים, בתזונה, ואף באתיקה רפואית.
סאן סימיאו היווה דוגמא ומופת לרופא מסור – הוא סירב למישרה רשמית שהוצעה לו על ידי הקיסר, באומרו שהוא מעוניין להקדיש את כל זמנו לטיפול בחולים, אך מעולם הוא לא סירב לטפל בחולה, ובילה את כל שנותיו בטיפול בחולים ובכתיבת ספרי רפואה בהתבסס על נסיונו.
לאחד מספריו הנודעים קרא סימיאו "מרשמים למצבי חירום השווים אלף מטבעות זהב" (Beiji Qian jin yao Fang) ובו הוא הקדיש פרק ("הרוח הנאצלת של הרופא המצוין") לאתיקה רפואית: "רופאים צריכים לטפל בכל מי שזקוק לעזרה, ללא כל אפליה בין צעיר לזקן, בין מכוער לנאה, ידיד או אויב, מקומי או זר, חכם או טיפש, אלא לטפל בכולם באותה הצורה, כמו היו בני משפחתך. אתם (הרופאים) צריכים לטפל בחולים במסירות, לא משנה אם אתם עייפים, רעבים או צמאים, ביום ובלילה, בחורף ובקיץ. אתם צריכים לגלות סימפטיה עמוקה כלפי החולים, ולטפל במחלה כאילו אתם עצמכם החולים. אל תתנו להרים גבוהים או לשבילים קשים למעבר לעצור בעדכם".

ארוחת הבוקר הינה הארוחה החשובה ביותר ביום על פי הרפואה הסינית, מפני שמערכת העיכול פועלת בצורה הטובה ביותר בבוקר (במיוחד בין 7 ל-9 בבוקר, השעות המיוחסות לקיבה). זהו לכן הזמן לארוחה העיקרית של היום. ארוחת הצהריים צריכה להיות מעט יותר קטנה, ואילו ארוחת הערב צריכה להיות ארוחה קלה, ויש אף האומרים שניתן לוותר עליה לחלוטין, או (מה שיותר נפוץ), לאכול את ארוחת הערב בשעה מוקדמת. בסין מקובל לאכול את ארוחת הערב בשעה 17:00 או 18:00, לא מעט שעות לפני השינה.

אמרה סינית הומוריסטית זו, מביעה את אחד מהרעיונות הפילוסופים שעומדים בבסיסה של הרפואה הסינית: לאדם יש את היכולת לרפא את עצמו, תפקידו של הרופא הוא לאפשר לאדם לרפא את עצמו, לכוון אותו לעבר ההחלמה העצמית, הטבעית.

בבסיסן של שיטות הטיפול השונות ברפואה הסינית עומדת הראיה של מחלה כמצב של חוסר איזון של האדם, מצב אותו האדם יכול לרפא בעצמו, בעזרת הכוונה נכונה. ניתן לקרוא עוד על שיטות הטיפול השונות ברפואה הסינית במאמר "שיטות הטיפול ברפואה הסינית".