גיא קארו סיגל מטפל בדיקור סיני

מאמרים

"אנשים אינם מועדים על הרים, אלא על תילי חפרפרות" (אמרה סינית, מקור לא ידוע)

החורף מביא עימו ביחד עם גשם גם את מחלות החורף: התקררויות, וירוסים שונים, שפעות וכו'. מידי שנה אנחנו שומעים על מיקרים בהם זה לא נגמר רק במספר ימים של צינון, כאבים ועייפות, אלא מתפתח למצבים מסכני חיים ואף למוות. ברוב המקרים מדובר במחלות אצל תינוקות ומבוגרים, אשר באופן טבעי יותר חשופים למחלות, אולם מידי פעם אנחנו מתבשרים על מקרים בהם אנשים צעירים ובריאים בדרך כלל אשר נופלים חלל ל"שפעת רגילה".

טיפול סיני בהתקררויות מסוגים שונים השתנה מאוד לאורך השנים הארוכות בהן הרפואה הסינית מתפתחת. בסביבות שנת 200 לספירה פרסם הרופא הסיני הנודע ז'אנג ז'ונג ג'ינג (Zhang Zhong Jing) את סיפרו "חיבור על מחלות קור ומחלות שונות" ("Treatise on Cold Pathogenic and Miscellaneous Diseases", Shanghan Zabing Lun בסינית). תלמידו של ז'אנג, וואנג שוחה ((Wang Shuhe ערך את הספר לשני ספרים: Lun Shanghan ("על מחלות קור") ו-Jingui Yaolue ("אוצרות רפואיים מארון הזהב"), אשר מהווים עד היום את האורים ותומים של הרפואה הסינית בתחומים רבים, כאשר ה- Lun Shanghan עוסק בסוגים שונים של מחלות כולל התקררויות, ו- Jingui yaolue עוסק בעיקר במחלות פנימיות. עקרונות הטיפול ופורמולות הצמחים המופיעות ב shanhan lun שלטו בעולם הרפואה הסינית במשך שנים רבות, ומהוות עד היום חלק משמעותי מהטיפול הסיני.

על פי התיאורייה המוצגת ב- Lun Shanghan, מחלות רבות נגרמות כתוצאה מחדירה של גורמים פאתוגניים (מחוללי מחלה) מהסביבה אל תוך הגוף, בדומה לחיידקים ווירוסים ברפואה המערבית, כאשר חומרת המחלה משתנה מאדם לאדם על פי חוזקו של ה"צ'י המגן" של הגוף לעומת חוזקו של מחולל המחלה.

בסביבות המאה השש עשרה – שבע עשרה, הופיעו בסין מחלות אשר התנהגו בצורה שלא הייתה מוכרת לרופאים הסינים: מחלות אשר תקפו את כולם, צעירים וזקנים, בריאים וחולים, ופגיעתן קשה. היו אלה מגפות אשר הרפואה הסינית לא ידעה להתמודד איתן באופן יעיל, מה שהוביל לרוויזיה של התיאוריות של הרפואה הסינית שהיו מקובלות עד אותו הזמן, והוביל להתפתחותה של תיאוריה חדשה ברפואה הסינית, תיאוריית ה- wen bing, תיאוריית מחלות החום.

על פי תיאוריה זו, קיימים גורמים פאתוגניים חיצוניים כה חזקים אשר מסוגלים לחדור לגוף ללא קשר לעוצמה של ה"צי המגן", מערכת החיסון של הגוף, וליצור מחלה גם אצל החזקים ביותר. בנוסף, ככל הנראה בפעם הראשונה ברפואה הסינית, הרופאים הכירו בכך שמדובר במחלות מידבקות העוברות מחולה לחולה, הכרה אשר הייתה קריטית לטיפול מוצלח במגפות, וכן הובן שמחלות אלו חודרות אל הגוף דרך האף והפה.
בניגוד למחלות המתוארות ב-  Lun Shanghan, המתוארות כמחלות של קור, מחלות ה- wen bing הינן מחלות של חום, המאופיינות בהיותן מדבקות, מתבטאות בחום גבוה, ויש להן נטייה להחמיר במהירות ולפגוע באיברים הפנימיים.

על פי תיאוריית ה- wen bing, הפאתוגן החזק חודר לגוף בהדרגה, תוך מעבר בין ארבע שכבות, מהשכבה החיצונית לפנימית, עם סימנים אופייניים לפגיעה בכל שיכבה. מסיבה זו התיאוריה ידועה גם בתור "תיאוריית ארבעת השכבות", כאשר ככל שהשכבה עמוקה יותר, כך הפגיעה קשה יותר.

מחלות שונות יכולות להתנהג באופן זה, דוגמת חצבת, דיפטריה, דלקת קרום המח, פוליו, ועוד. גם שפעת יכולה להתנהג באופן זה בחלק מהמקרים, ולכן הרפואה הסינית מתייחסת בחומרה לכל מחלה המתבטאת בחום גבוה, ולפיכך מומלץ לטפל בעזרת צמחי מרפא או דיקור מיד עם הופעת התסמינים הראשונים.

עוד מאמרים בנושא